פעם זה היה מרגיז אותי לראות אנשים שנמצאים באזור הנוחות בעבודה. כלומר נשארים באותו תפקיד ובאותו מקום עבודה מבלי שום רצון להתפתח. הם בדרך כלל היו בעלי ניסיון רב ו/או מומחים בעבודתם ולכן כמות התפוקה שלהם היתה גדולה משמעותית מאחרים. הם המשיכו לקבל שכר עבור התרומה הגדולה שלהם. הם היו מצוינים אבל לא מאושרים. וכמובן לא היה להם שום אופק .... ומה היה קורה להם ביום שהיו מפטרים אותם ? מה היה קורה להם אחרי 10 שנים באותו מקום ?
אז פעם זה הרגיז אותי...
היום אני מבין שהדבר אינו שחור ולבן. רבים מאלו שנמצאים באזור הנוחות נמצאים שם מבחירה אבל אין הדבר אומר כי הם אינם מסתכלים קדימה. לעיתים תראו אותם משקיעים במשפחה, לעיתים בתחביבים וכמובן גם תראו אותם לומדים נושאים ותחומים חדשים ורוכשים כלים חדשים כדי להתכונן לעתיד. לעיתים הם נמצאים שם רק כדי להכין את התשתית.
לעיתים איזור הנוחות הוא בדיוק אותו מקום שמאפשר להם לקפוץ קדימה. מעבודה משעממת ומכניסה לעבר עבודה אהובה ומתגמלת. מעבודה כשכיר לעצמאי שאחראי לעצמו. מצבירת חסכונות לצבירת חוויות. משביזות בעבודה לאושר בלתי נדלה מ'בזבוז' הזמן בחיפוש אחר תפקיד חדש ולא מתגמל למציאת האושר בחיק המשפחה, הילדים, התחביבים או כל דבר אחר.
אז פעם זה הרגיז אותי...
היום אני מבין שהדבר אינו שחור ולבן. רבים מאלו שנמצאים באזור הנוחות נמצאים שם מבחירה אבל אין הדבר אומר כי הם אינם מסתכלים קדימה. לעיתים תראו אותם משקיעים במשפחה, לעיתים בתחביבים וכמובן גם תראו אותם לומדים נושאים ותחומים חדשים ורוכשים כלים חדשים כדי להתכונן לעתיד. לעיתים הם נמצאים שם רק כדי להכין את התשתית.
לעיתים איזור הנוחות הוא בדיוק אותו מקום שמאפשר להם לקפוץ קדימה. מעבודה משעממת ומכניסה לעבר עבודה אהובה ומתגמלת. מעבודה כשכיר לעצמאי שאחראי לעצמו. מצבירת חסכונות לצבירת חוויות. משביזות בעבודה לאושר בלתי נדלה מ'בזבוז' הזמן בחיפוש אחר תפקיד חדש ולא מתגמל למציאת האושר בחיק המשפחה, הילדים, התחביבים או כל דבר אחר.
ואותי מרגיזים אנשים שכל הזמן נמצאים במירוץ להשיג עוד תפקיד ועוד כוח ובדרך מזניחים את כל הדברים הטובים שנותנים לנו החיים המוגבלים בזמן (וכן, הם מוגבלים בזמן, אף אחד לא חיי לנצח) כמו שותפות מלאה בגידול הילדים, תחביבים מהנים שאף פעם אין להם זמן אליהם (כי הבלקברי צפצף שוב)ועוד דברים "קטנים" כמו היכולת לשבת בנחת ולקרוא ספר מעניין. וכל זה למען מה? עוד כמה שקלים בחודש? שגם ככה אין להם זמן להנות מהם או שהם מבוזבזים על שטויות כפיצוי על העבודה הקשה שלהם. ובסוף כשמגיעים לגיל מבוגר שואלים את עצמם "מה לעזאזל עשיתי כל החיים?" - בעצם הם לא מרגיזים אותי, זו בעיה שלהם.
השבמחקאני מבחין בין 2 סוגים של אנשים שנוח להם בעבודה: יש את אלה שהוזכרו במאמר ואיתם אין לי ממש בעיה הם תרמו עדין תורמים ונמצאים שם מבחירה אבל יש את אלה שנחתו לפוזיציות האלה בדרכים לא דרכים עושים הכל רק כדי לישרוד תרומתם ברוב המקרים שלילית וכשהם מרגישים השגיעו לכדי מיצוי -תרתי משמע- עוברים לחברה הבאה וחוזר חלילה.
השבמחקהסוג השני עדין מרגיז אותי.
זה היה אמור להיות הפוסט הבא..... :)
השבמחק