כל מה שרצית לדעת על משכנתא

כמובן שאין כאן המלצה לקחת משכנתא !
משכנתא

לטפס בסולם

משקיעים המחפשים הכנסה קבועה מהשקעתם חוששים מהשקעה בזמן של תהליך עליית ריבית. רבים בוחרים במקרים אלו להשאר על מזומנים ולהמתין עד שהריביות יעלו לערכים גבוהים ( קשה לדעת מתי שיא העליה). סביר להניח שזהו המצב שאנו ניצבים בפניו בשנים הקרובות. אכן עלייה מיידית בריבית גורמת לירידה בערך האג"ח שנחזיק אבל באותה מידה אנחנו מפסידים את ערך הריבית בזמן ההמתנה.
כדי להתמודד היטב עם חוסר ודאות של עליות וירידות ריבית נהוג לרוב להשתשמש בשיטת הסולם בו אנחנו קונים את החלק היחסי של היחס בין אורך האג"ח לבין שנה אחת. לדוגמא נשקיע/נמחזר כל שנה 10% עבור אג"ח עם פקיעה של 10 שנים.שיטה זו מאפשרת מיצוע לאורך זמן ארוך של תהליך עליות וירידות ריבית בזמן שאנחנו נהנים מריבית לאג"ח לטווח ארוך.

החוב הלאומי האמריקני - האם זה מפחיד ?

במבט ראשון הגרף הידוע של PIMCO על החוב הלאומי של ארה"ב הינו מפחיד : הגרף.
אך האם הגרף משקף את המציאות ?
לשם בחינת הנושא ניסיתי להבין מה הוא מקור החוב הלאומי. מסקנותי מראות כי הוא מחולק לשלושה חלקים עיקרים: החוב של המגזר הלא פיננסי, החוב של המגזר הפיננסי והחוב לשאר העולם.
החוב לשאר העולם הינו פקטור יחסית זניח למרות שרבים מעונינים להדגיש אחרת. שני המגזרים האחרים מהווים את החלק העיקרי של החוב כ 200% GDP חוב של המגזר הלא פיננסי ו100% של המגזר הפיננסי.
כדי להבין מה זה אומר נפרט מה כלול החוב של כל אחד מן המגזרים.
החוב הלא פיננסי כולל : חוב של הממשל הפדרלי ( 37% ), חוב של המגזר הביתי ( 88%) וחוב של חברות לא פיננסיות ( 45%) ומסבר מגזרים נוספים.
החוב של המגזר הפיננסי כולל בעיקר תמיכה ממשלתית לחברות שונות (22%) שקרוי ASSET BACKET SECURITIES ותמיכה ממשלתית בעיקר לחברות שמספקות משכנתאות כגון פאני מיי ופרדי מק ( 56% ).

מה ששונה בחוב הלאומי לעומת 1950 הוא ששני מגזרים עיקריים אלו גדלו בכ 100% GDP כל אחד.
לראשונה הגופים הפיננסים שהיו תמיד לווים ולא מלווים הפכו לגורם שלווה כספים מן הממשל וכן המגזר הלא פיננסי הגדיל את חובו מכ 100% ל כ 200% . מה הדבר אומר ?

אותם 100% נוספים שהגופים הפיננסים הלוו לגורמים הלא פיננסים השונים (חברות ובתי אב) הם למעשה חובות בעיתיים שלגופים הפיננסים היתה בעיה קשה בגבייתם ולמעשה חוב זה הועבר לממשל האמריקני. הגופים הפיננסים עשו עבודה נוראית בזכותם ( הלא ברורה) להלוות כספים ועשו זאת ללא בדיקה מעמיקה של יכולת ההחזר.
המסקנה שלי הינה שלמעשה החוב הלאומי גדל לא פי 3 אלא רק פי 2 לעומת 60 שנה אחורה אבל החוב הנוסף הזה הינו חוב בעייתי.

יתרה מכך חשוב לבחון מה המגזרים השונים עשו עם חוב זה ומה היא כמות הנכסים שחובות אלו רכשו.
ומכאן אפשר לראות מי נהנה בעיקר מגידול בחוב זה.
בחינת הנושא מראה כי גופים זרים ( מחוץ לארה"ב) מחזיקים ב 36% מ GDP כאמור לא כמעט חוב, המגזר הלא פיננסי מחזיק ב 34% מ GDP שנרכש באמצעות 200% חוב !   ואילו המגזר הפיננסי מחזיק בנכסים השווים 240% מה GDP ! באמצעות חוב של 100%.
העובדות הנ"ל מראות כיצד העושר הועבר בעיקר למגזר הפיננסי לאורף ה 60 שנים האחרונות.
לפני כ 60 שנה הזרים החזיקו חלק זניח מן הנכסים המגובים בחוב, המגזר הלא פיננסי כ 50% מ הGDP ואילו המגזר הפיננסי כ 88% בלבד. כלומר המגזר הפיננסי שילש את נכסיו כאחוז מ ה GDP והעביר לממשל האמריקני את כל חובותיו הבעיתיים צמיחה שנבעה בעיקר מהלוואות לכל דורש.

ריצ'ארד ראסל משוחח על זהב, דולר ויואן

קישור

היפר אינפלציה - זה נהדר !

היפר אינפלציה  - זה נהדר !

ברשומות הקודמות עסקנו בכך שהעולם טבוע בחובות וסביר להניח שגם הממשלות גם החברות וגם האזרחים לא יהיו מסוגלים להחזיר את כל החוב המצטבר. במקרים רבים החוב הגיע לנקודת אל חזור ובמקרים אחרים הוא מאלץ אזרחים לעבוד ולעבוד קשה יותר על מנת להחזיר חובות אלו.

במקרה של אזרחים וחברות ישנן למעשה שתי אלטרנטיבות להתמודד עם החוב האחת פשוט לעבוד קשה יותר (כגון שעות עבודה מורחבות, דרישה לשני מפרנסים בכל תא משפחתי, צמצום הוצאות, התייעלות ועוד). האפשרות האחרת הינה פשוט לפשוט את הרגל ובכך למחוק את החוב ( כמובן שישנן השלכות לביצוע מהלך זה).

במקרה של מדינות ישנה אפשרות אחרת והיא שחיקת החוב באמצעות אינפלציה.  לאורך השנים מדינות רבות משתמשות בכלי זה בצורה יעילה ביותר כצורה למחיקת חוב שאינו ניתן להחזר בכל צורה אחרת, מלבד פשיטת רגל וסירוב להחזיר את החוב.

ישנן דוגמאות נהדרות כיצד כלי ההיפר אינפלציה עובד. בשלוב עם הזיכרון הקצר של מרבית האוכלוסיה זה פשוט כלי נהדר. בברזיל של 1980 – 1993 היפר אינפלציה מחקה את כל החובות האינסופיים של המדינה לכדי כמעט אפס. וכיום ברזיל נחשבת לאחת מהכלכלות הצומחות והמוצלחות וכולם סומכים על הבנק המרכזי שלה. תוך 4 שנים האינפלציה בברזיל ירדה מ 2000% ל7%  ( גם לנו בישראל זכורה תופעה דומה בתחילת שנות ה 80 שהובילה אותנו להיות אחת מהכלכלות היציבות ביותר כיום...).

נשמע נפלא לא ? תארו לכם את ארה"ב מגדילה בפקטור 10000 את היצע הכסף הנוכחי של 900 מיליארד דולר ( בדיוק כפי שברזיל עשתה בחצי הראשון של שנות ה 90 ) לכדי 9000 ביליון דולר כך ש 13 ביליון הדולר של חוב יראה זניח לחלוטין. הבעיה היחידה הנראית לעין היא שפשוט אף אחד לא יסכים להלוות שוב לממשלת ארה"ב אפילו לא דולר אחד ! אך ההיסטוריה מוכיחה אחרת . למשקעים יש זכרון קצר ולעולם יסלחו לאחר זמן מה על אינפלציה ואפילו על פשיטת רגל וסירוב לשלם את החוב.

יתרה מכך, הבנקים המרכזים פשוט הפכו מקצוענים ביכולתם ליצר אינפלציה ומשתמשים בכלי בכל פעם שיש חשש לדיפלציה העלולה לגרום להקפאת הפעילות הפיננסית ולביקרות כבדה על השיטה המוניטרית.

ניתן לראות שלאחר הסכם ברטון וודס ב 1948  והמעבר לדולר המגובה רק נומינלית ע"י זהב ומאוחר יותר ב 1971 ניתוק הקשר מזהב לחלוטין ( כלומר יכולת יצירת כסף  ללא שום מגבלות), קיבלנו רק מקרים של אינפלציה. לעומת היסטוריה רבת מחזורים של אינפלציה ודיפלציה לאורך מאות שנים בארה"ב.

למעשה ניתן לראות מקרים בודדים ברחבי העולם ב 60 השנים האחרונות של דיפלציה. כמעט בכל מקרים אלו הדיפלציה נוצרה בגלל חוסרת יכולת של המדינה ליצור אינפלציה ( הדפסת כסף). דוגמאות הן הונג קונג ב 1997(צמוד לדולר), ואירלנד ב 2008 ( צמוד ליורו) שוויתורו על יכולתן לשלוט במדיניות המוניטרית. יפן דרך אגב הינה מקרה יוצא דופן משמעותי ב 60 השנים האחרונות וזאת מתוך החלטה פנימית שגרמה למיתון כבד של מעל 20 שנה.

עובדה מיוחדת נוספת הינה שהיפר אינפלציה הינה תופעה חדשה יחסית ומלבד מקרים בודדים בהיסטוריה כמעט כל המקרים קרו החל מן המאה העשרים בהן מדינות החלו להשתמש בכסך הנייר ויצירת היכולת להדפיס כסף ע"י הבנקים המרכזים יש מאין.

כמובן שישנם מקרים בהם החוב צמוד לאינפלצית הכסף ( או ליתר דיוק למדד המנסה למדוד את האינפלציה באמצעות מחירים), ובהם האינפלציה כלל לא תעזור ( למשל משכנתא צמודה, התחיבויות מדינה לפנסיה הצמודות למדד ועוד).

כמו כן בזמן שאינפלציה מתונה עדיין שומרת על האמון בכסף ובמדינה, היפר אינפלציה גורמת לאיבוד אמון זה ולאובדן מספר שנים פיננסיות ( עד אשר האמון יחזור ).

אז מי מפחד מאינפלציה ?

כסף ללא חוב / מיומנו של ע'

כסף מהו?

יש מאפיינים רבים לכסף – כיום הוא פיסת נייר או מספר במחשב, הוא בעל כוח קנייה, ניתן להפקיד אותו בבנק, ניתן להלוות אותו, הוא משמש אותנו להעברת ערך לאחרים, ולשימור הערך לעתיד. אבל המאפיין הכי בולט של כסף הוא היותו מוסכמה. כולנו מסכימים לקבל אותו, יתירה מכך כולנו שמחים לקבל אותו משום שאנו יודעים שכל הסובבים אותנו יסכימו בעתיד לקבל אותו ולתת לנו תמורה הולמת. יש לנו אמון בכסף.

כשיש לנו אמון פחות חשובה הצורה הפיזית של הכסף. הוא יכול להיות עשוי מקונכיות נדירות, מקלות (Tally sticks-שיטה שהחזיקה מעמד 724 שנה באנגליה),  ממתכת יקרה, ועוד..

היפר אינפלציה

ההיפר-אינפלציה הולמת בנקודה הרגישה ביותר של הכסף, היא פוגעת באמון. בתקופה של היפר-אינפלציה כשנקבל כסף לא נשמח, מיד תעלה המחשבה איך אני מנצל את הכסף? איך אני הופך אותו למשהו אחר שלא יעלם תוך חודשים\שבועות\ימים (תלוי בחומרת ההיפר-אנפלציה). הפתגם אומר "מרבה נכסים מרבה צרות", אבל במקרה של היפר אינפלציה, גם סכומים קטנים יהוו צרה, או ליתר דיוק תפוח אדמה לוהט.

המחשבה הזו מוציאה את הכלכלה מאיזון, וכמו שתארנו בפוסט הקודם זוהי מערכת מתפוצצת (מערכת עם משוב חיובי).  מצד שני המשק משתתק כשאין כסף אפקטיבי. מדוע? אני משווה את הכסף לדם בגוף האדם. הכסף מעביר ערך ממקום למקום מאדם. מאחר וכולנו הורגלנו לפעול בתמורה לכסף (המתנדבים הם אחוז קטן וחלק גדול מימנו פנסיונרים) ברגע שאין כסף נפסיק לעבוד[1]  והמשק עוצר בחריקת בלמים. בדיוק כפי שהאיברים בגוף פועלים על חומרים שמועברים בדם, ברגע שאין דם הגוף מת.

לכן בעניין הכסף אין חלל ריק, כשהכסף הרשמי מאבד את יכולותיו להעביר ערך מיד צצות אלטרנטיבות. ברוב המקרים הממשלה מציעה אלטרנטיבה לשיטה הכושלת הקודמת שהיא עצמה הציעה. מה היתה האלטרנטיבה שממשלות הציעו במאה ה-20? שוב פעם כסף מבוסס חוב. בשנות השמונים בישראל לאחר קריסת הלירה מבוססת החוב הוצע שקל מבוסס חוב, ולאחר קריסת השקל הוצע שקל חדש מבוסס חוב, ועם השקל החדש נשארנו עד היום. גם סופו של השקל החדש נגזר, גם הוא יסיים את חייו בהיפר-אינפלציה.

אך האם אין אלטרנטיבות אחרות?

וודאי שיש. ישנם רבים וטובים המציעים שימוש במתכות יקרות – וספציפית בזהב. לזהב יש שני יתרונות גדולים מאוד – הוא אינו מבוסס חוב, ולממשלה  שליטה מוגבלת על היצור שלו.  הגדילה שלו (הנובעת מהכרייה והיצור) עומדת על כ-2% בשנה. זהו קצב סביר הרבה יותר מאשר ה-5% של כסף הנייר. לזהב יש עוד הרבה יתרונות המופיעים במקורות רבים: הוא אינו נשחק או מתבלה, אינו מתרכב עם חומרים אחרים, ואינו מתפורר. הוא מספיק נדיר כדי שכמויות קטנות מימנו יהיו בעלות ערך. קשה לזייף אותו. הוא מוכר ומקובל בכל העולם.

אבל לזהב יש גם חסרונות. הפקתו פוגעת באיכות הסביבה, מחוררת את קליפת כדור הארץ, ולעיתים קרובות מזהמת בחומרים מסוכנים ודורשת השקעת אנרגיה גדולה.  אבל החיסרון הגדול מכל – הפיכת הזהב לסטנדרט מעשירה באופן מידי את האוחזים בו. מי אוחז בזהב? לא ידוע. ההערכה שלי – מספר אינדיבידואלים עשירים ומביני עניין, וממשלות על פני הגלובוס. ברגע שהזהב הופך לסטנדרט מיד מועברת כמות עצומה של כוח ושליטה לגורמים עלומים אי-שם.

מצד שני ידוע מי לא אוחז בזהב – 99% מהאזרחים בישראל ובעולם המערבי. סטנדרט זהב אוטומטית הופך חלק גדול מהאזרחים לעניים. למעשה זוהי העברת עושר מידית מהאזרחים התמימים שחסכו כל ימיהם שקל לשקל לגורמים עלומים.

היתרון הגדול של הזהב – חוסר היכולת של הממשלה “להדפיסו” - חשוב מאוד. אבל  עוד יותר חשוב הוא האינטגריטי של הממשלה ומשרד האוצר. אם הם מושחתים, הזהב לא יעזור. אם הם רואים את טובת הכלל לנגד עיניהם – הזהב לא דרוש. אישית אני נגד זהב כסטנדרט.  הרישוש המידי של האזרחים מצד אחד והעשרת גורמים עלומים מצד שני הם נימוקים מכריעים לדעתי. אומנם עם הזמן יוכלו האזרחים לצבור זהב, אבל אין צורך להפיל את האזרחים לנקודת האפס, ואין צורך לזהם את העולם ולהרוס את הנוף על מנת לחצוב זהב, למעשה באנרגיה המושקעת בכרייה והפקת זהב ניתן לעשות דברים הרבה יותר נדרשים, למשל בניית בתים לעניים באפריקה ובהודו.

אז במה כדאי להשתמש?

ניתן ליצור כסף אחר שגם ינוהל בעזרת נייר\כניסות במחשב. אולם כסף זה לא יהיה מבוסס חוב. יהיה זה פשוט כסף. הוא יגיע לאזרחים ע"י נתינה מהבנק המרכזי לפי קריטריונים שיוויוניים. הבנק המרכזי יפרט בדיוק מי מקבל את הכסף וכמה קיבל. מיותר לציין שלבנקים ומוסדות פיננסיים לא יורשה להלוות את הכסף על מנת למנוע מחזורים של אינפלציה ודפלציה. מדוע בנסיבות כאלה תיגרם אינפלציה ואפילו יחזור היצור הפרה-היסטורי מר דפלציה? משום שהלוואות הבנקים מנפחות  את היצע הכסף במשק. מאחר והדפסת הכסף נשארת קבועה ומתונה -ביחס ישר לגדילת המשק (לבנק המרכזי אסור להדפיס מעבר לכך), ולא ביחס לצורך בכסף הנובע מתשלום ריבית, בשלב מסוים, כשיצירת ההלוואות החדשות לא תכסה את הביקוש לריבית (הנובע מההלוואות) תתחיל שרשרת של פשיטות רגל (פקדונות יתקזזו עם הלוואות), הבנקים יקרסו והאזרחים שנתנו אמונם בבנקים יפסידו את כספם. בעת פשיטות רגל של בנקים הכסף שנוצר ע"י הבנקים - נעלם, לפיכך כמות הכסף במשק מתכווצת (דפלציה), ערימת הכסף מתכווצת בעוד ערימת המוצרים ממשיכה לגדול לאיטה – במקרה כזה מחירים יורדים והאזרחים נוטים לשמור על הכסף ולהחזיר הלוואות (משום שמחר המוצרים יהיו זולים יותר, והכסף יהיה בעל ערך רב יותר).

על מנת למנוע את הדרמות האלה, צריך לאסור על הבנקים להלוות כסף. האזרחים כמובן יוכלו להמשיך ולהלוות כסף ישירות לאזרחים אחרים.

היום תהליך הדפלציה אינו מתרחש משום שהבנק המרכזי נכנס לחרדות עמוקות ברגע שהאפשרות עולה. מיד הוא מדפיס ערימות כסף חדשות ומציל כל בנק מקריסה. מדוע הבנק המרכזי מתנהג כאילו דפלציה היא מלאך מוות? משום שהיא באמת כזו – במערכת מבוססת חוב תהליך דפלציוני שיימשך עד סופו יעלים את כל הכסף ממש. לא ישאר דבר. הכסף שבנקים הלוו יתקזז (הלוואות יקזזו פקדונות בפשיטות רגל) והכסף שבנק ישראל הואיל להלוות יחזור אליו אחר כבוד משום שהבנקים (מה שישאר מהם) לא יוכלו להחזיר את הריבית ויעדיפו להחזיר את ההלואה. מארק פאבר קורא לדפלציה בנתונים הנוכחיים Cataclysmic event, סוף העולם הכלכלי. לכן כדאי להפסיק את התהליך עוד טרם התחיל.

נושא אגבי  – הבנק הפדרלי בארה"ב הוקם ב-1913 על מנת למנוע את מחזורי האינפלציה/דפלציה (מחזורים שלא היו מתרחשים אם הבנקים לא היו מלווים כסף). אבל כפי שכבר סיפרתי הוא יצר מחזור חדש: אינפלציה קלה -> אינפלציה חזקה ->היפר אינפלציה -> קריסת מטבע וחוזר חלילה.

מדוע לחלק כסף לאזרחים?

ישנן סיבות רבות לתת את הכסף לאזרחים – לדוגמא משום שהאינפלציה משך כל השנים שחקה עד דק את חסכונותיהם, ומשום שמגיע לכל אזרח לקבל אמצעי קיום אפילו אם הוא לא עובד.

האם זה מוסרי?

הרעיון של ב"זעת אפך תאכל לחם" מושרש חזק מאוד אצל כולנו. אבל הוא פשוט לא מתאים. זה משולל כל היגיון שבמאה ה-21 לאחר המאה ה-20 שהביאה להתקדמות אדירה בחקלאות, בתחבורה, בתקשורת, במסחר, במחשוב, בהנדסת החומרים, ברפואה, ובכל נושא, כשמשאבי כדור הארץ מנוצלים באופן אינטנסיבי,  עדיין מרבית האנשים בעולם המערבי עובדים קשה כמו במאות היותר מוקדמות. יום עבודה של 9-10 שעות + שעה שעתיים נסיעה הוא יום עבודה מקובל. אין בזה שום היגיון. איך בכל זאת אנחנו מצליחים ליצור כזו מציאות מוזרה ומעיקה? ישנם כמה עקרונות מובילים:

1)      מעבירים חלק גדול מהעושר מרצוננו לקבוצה מצומצמת ביותר של אנשים

2)      מתפתים למירוץ האינסופי של צריכה שרובה מיותרת

3)      אוגרים כסף מתוך הרגשה ביטחון מזויפת

4)      מבזבזים את האנרגיה במלחמות מיותרות עם השכנים שלנו (ברור שהם התחילו), ובעטיין משקיעים הון עצום בתעשיית נשק

5)      משתמשים במערכות תחבורה איטיות ומיושנות

כל הסעיפים הם תולדה של החלטה קולקטיבית, לעיתים לא מדעת. כמובן שלא נפתור את כל הבעיות בפוסט אחד ואפילו לא נדון בכל הבעיות. אבל לפחות לסעיף הראשון - לכסף מבוסס חוב יש תרומה מרכזית. ראינו שעצם הכסף מבוסס חוב מעביר כל שנה כמויות אדירות של עושר לקבוצה מצומצמת – בעלי בנקים וטייקונים. זה לא הכרחי. אני טוען כי הצו משמיים – בזעת אפיך תאכל לחם היה נכון לתקופת התנ"ך. היום זו כבר החלטה אישית וקולקטיבית, אין שום דבר שמימי בעניין, רק יצרים אנושיים שגורמים לנו לרוץ ולהזיע  מבלי להתקדם.

האם יש מספיק כסף כדי לחלק לכל האזרחים?

הבה נרד מהמישור התיאורטי למישור הנומרי.  עיון בדו"ח של בנק ישראל מראה לי שסך האשראי במשק עמד בסוף 2007 על כ-1.5 טריליון שקל. כלומר איפשהוא הסתובבו 1.5 טריליון ש"ח לזכות גופים\אנשים. הבא נניח שמחר מחליפים את הכסף הזה בכסף שאינו מבוסס חוב. נניח שחצי משלמים לממשל על זרועותיו השונות כדי שימשיך לספק שירותים (ובכך מבטלים את המיסים). וחצי שני משלמים לאזרחים. כמה יקבל כל אזרח? 100000 ש"ח. אולי תגידו ש-100000 ש"ח זה לא הרבה? אבל במערכת ללא מיסוי זה המון. להערכתי כ-80% מהכסף שלנו הולך למיסים: מע"מ, מכסים, מס הכנסה, ארנונה, מס קנייה, מס מכירה, מס רווחי הון, אגרות רישוי, מס שבח, ועוד ועוד. מדינה ללא אגרת רישוי לטלוויזיה – חלומי...

זיכרו כל המיסים המלווים אותנו לכל ימי חיינו הם החלטה קולקטיבית. תראו לי תאוריה כלכלית המוכיחה שלא ניתן לשלם את המיסים לכל אדם מראש בעת היוולדו. לי זה ברור שאם האדם צבר מספיק כסף כדי לשלם את מיסיו לאורך חייו, ניתן גם לתת את בכסף הזה מראש לספקי השירותים בעת היוולדו.

האם חלוקת הכסף תיצור אינפלציה?

ישנה דעה שכסף שיחולק לאזרחים יצור אינפלציה, אך אין זה נכון במקרה זה. משום שלאחר חלוקה ראשונית הכסף יחולק בפרופורציה לצמיחה במשק, כך שסוף סוף תישמר יציבות המחירים. זה כל כך פשוט, כל כך הגיוני.

מניין יבוא הכסף לתינוקות ושירותים חדשים?

גם לתינוקות החדשים מגיע כסף נכון? החלוקה הראשונית לממשלה תמצה את עצמה כעבור נניח 50 שנה. מניין יבוא הכסף החדש?

המקורות ישנם גם היום, אם נבטל את מס הבנקים יתפנו לנו 2% מהעושר שניתן לחלק לאזרחים. בהנחה שיש היום 1.5 טריליון שקל במשק (יש יותר) 2% בשנה שווים 30 מיליארד שקל.

בנוסף יש לנו את אובדן הערך שנובע מאינפלציה. קשה לי יותר לתמחר את אובדן הערך, אבל בניחוש אני אומד אותו ב-3%. כלומר יחד נקבל 75 מיליארד ש"ח כל שנה. בלי להפסיד דבר. סך תקבולי המיסים היום הם כ-200 מיליארד ש"ח. עדיין נשארנו עם 125 מיליארד ש"ח חסרים. לא ממש, משום שנוכל לפרק את כל מנגנוני הגבייה של המיסים, ולהקטין את הממשלה דרסטית. חוץ מזה שביטול המיסים עצמם יקטין את ההוצאות של הממשלה על זרועותיה משום שהיום הם פעמים רבות משלמים אחד לשני מיסים.

אני מניח שיהיו כאלה שיקפצו על כזה טיעון ויאמרו שהסוציאליזם פשט את הרגל. אבל הסיפורים על קפיטליזם, סוציאליזם וקומוניזם הם לא יותר מזריקת חול בעיניים, משום שאנחנו מדברים על חלוקה ראשונית של הכסף שיודפס, ולא על השיטה בה הכלכלה תתנהל בהמשך. חוץ מזה שברוסיה לא היה קומוניזם היתה סתם דיקטטורה, ובארה"ב אין קפיטליזם לשיטה הכלכלית שם מתאים יותר התיאור - חזירות.

נקודה מבט נוספת - בכל שיטה שנבחר יווצר כסף שמייצג את סך הנכסים. השאלה המעניינת שאפילו לא דנו בה בעבר היא מה אופן החלוקה שגוזרת כל שיטה. למה לא דנים בזה בעיתונות? באוניברסיטה? מה זה לא מעניין?

ניקח לדוגמא את השקל החדש שהחליף את השקל הישן. מה היה אופן החלוקה? חלחול השקל לכלכלה דרך הבנקים גרם להעברת הערך לטייקונים ולבנקאים ללא סיכון מצידם. הציבור כקולקטיב לוקח סיכונים עצומים בשביל הכסף, ראו את פרקטיקת המשכנתאות, אם לא תחזירו את ההלוואה ממש תיזרקו לרחוב.

אם נחליף את השקל בזהב, החלוקה לא מתקיימת, הגורמים העלומים שמחזיקים בזהב פתאום הפכו לשליטים.

אם נאמץ כסף שאינו מבוסס חוב נוכל לחלק את אותו באופן השיוויוני ביותר וליצור את המערכת היציבה ביותר. לאמץ שיטה כה מעוותת של כסף מבוסס חוב, זוהי החלטה קולקטיבית (במודע או שלא במודע). באותה מידה הקולקטיב יכול לאמץ כסף שאינו מבוסס חוב.

זו שיטה בה כולם ירוויחו. ליתר דיוק יהיו בודדים שכן יפסידו כסף, אבל אני בטוח שלמען רווחת הכלל הם יסכימו לוותר. הרי כולנו באותו הצד, לא?

אין לכסף מבוסס חוב שום יתרון משמעותי בעולמנו ומוטב לו נשאיר את הפרקטיקה הזו לדפי ההיסטוריה.

נחזור לסעיף הרלבנטיות.

נניח לכלכלת ישראל לכמה פיסקאות ונחצה את האוקיינוס האטלנטי כדי לבקר (מלשון ביקורת) את הדוד סם. למה הדוד סם מעניין? יש סיבות רבות אבל נזכיר 2 - משום שיש לו עדיין את הכלכלה הגדולה בעולם, ואת הצבא החזק בעולם. למעשה הדוד סם היום הוא דוד שרגליו מתנדנדות (קשה לו לשמור על שיווי משקל), אבל עדיין הזרועות שלו איתנות, וחוץ מזה הוא הדוד בעל המימדים הגדולים ביותר.

למה הרגליים של הדוד סם מתנדנדות?

לאיזה שלב במחזור הגיע הדוד סם:  אינפלציה קלה -> אינפלציה חזקה ->היפר אינפלציה -> קריסת מטבע? קודם אביא את האינדיקציות, ולאחר מכן אגיע לפואנטה.

מהי האינדיקציה הטובה ביותר לזיהוי המיקום במחזור? אני טוען שזהו יחס החוב הכולל לתל"ג (תוצר לאומי גולמי). האינדיקציה הזו למעשה אומרת כמה דולרים של חוב דרושים ליצור דולר אחד של תוצר.

לאורך חיי המטבע ראינו שהגידול בכמות הכסף גדילה אקספוננציאלית בעוד הכלכלה גדילה באופן שיותר קרוב לטור חשבוני. הקצבים השונים יוצרים פער. הפער הזה נסגר ע"י עליית מחירים. אולם ככל שמתקדמים במחזור, עליית המחירים מפגרת יותר ויותר אחרי עליית כמות הכסף. מדד כמותי לפער הזה הוא המדד שהזכרתי. אז מה אומר המדד? המדד אומר שארה"ב קרובה לשלב ההתפוצצות – ההיפר אינפלציה. למעשה היחס בין החוב הכולל לבין התל"ג הוא בשיא היסטורי שמעולם ארה"ב לא ביקרה בו.  ניתן לראות את הגרף הזה באתר הבא של כריס מרטנסון: http://www.chrismartenson.com/blog/crisis-explained-one-chart-debt-gdp/11570 .

ישנם עוד אינדיקציות ל"רגליים המתנדנדות". לארה"ב יש גרעון מסחרי עצום. גם הגירעון הזה הוא בשיא היסטורי, ניתן לראות זאת בגרף הבא: http://4.bp.blogspot.com/_pMscxxELHEg/SXu-IBM6k3I/AAAAAAAAEXE/Q2KYO8ce_9Q/s1600-h/TradeDeficitGDP.jpg

במידה רבה ארה"ב מייבאת מוצרים ומייצאת דולרים.  עיסקה חביבה לאזרחי ארה"ב, אבל למה מדינות אחרות מקבלות אותה? סין למשל מקבלת את הדולרים ומשקיעה אותם בתעשייה שלה. אולי למדינות אחרות גם משתלם לקבל דולרים, ואולי הזרועות האיתנות של ארה"ב גורמות לעיסקה להשתלם.  תהא הסיבה אשר תהא, יצוא דולרים מפעיל לחץ חזק המפחת את ערכם.

מדוע יצוא המוצרים פחת דרסטית? התעשייה הכבדה, תעשיית הרכב, תעשיית הטקסטיל, תעשיית מוצרי הצריכה, כול אלה נדדו דרומה למקסיקו ומזרחה לסין, הודו, ויטנאם, טורקיה, ולעוד מדינות.

למעשה כלכלת ארה"ב החלה להתבסס יותר ויותר שירותים, בעוד שבתחילת המאה ה-20 היא התבססה על תעשייה. שינוי כיוון במדינה ענקית כמו ארה"ב לוקח עשרות שנים. לפיכך אם יתרחש משבר מטבע, הוא יהיה כואב משום שהצמצום שידרשו לו האזרחים יהיה דרסטי, והשינוי המתבקש במשק האמריקאי יתפרס על פני שנים רבות.

ארה"ב מתנדנדת על רגליים חלשות, דקות ועלולה (למעשה צפויה) ליפול בתוך שנים אחדות. אחד הביטויים המוחשיים של כזו נפילה, היא ירידה חדה בערך הדולר.

אני מניח שחלקכם מצפים שאנקוב בתאריכים, אבל אין לי תאריכי יעד לגבי הנפילה של ארה"ב. אני מעריך שהשנה תתפרץ שם אינפלציה חזקה ואפילו היפר אינפלציה, אני לא יודע מתי יתפתחו הדברים מעבר לכך. אין לי ספק שהם יתפתחו עד לאיפוס מוחלט של הדולר.

חזרנו לכלכלת ישראל

מספרים על לוי אשכול שפעם נכנס עוזר נסער לחדרו  ואמר לו שיש בצורת קשה. לוי אשכול שאל:”איפה?”, ענה לא העוזר:”בנגב". לוי אשכול אמר:”נרגעתי, חשבתי לרגע שבארה"ב".

כשארה"ב תיפול יעבור גל הדף בכל העולם. ישראל שקשורה בטבורה לארה"ב (בשוק ההון, בצבא, ובקשרי מסחר ענפים) תיפגע. ישראל לפי מיטב הבנתי עדיין לא הגיע לנקודה הבלתי נמנעת של ההיפר-אינפלציה. אבל כשארה"ב נקלעת לקשיים היא משדרת לכל הסביבה את האינפלציה שלה. וכשהיא נקלעת לקשיים גדולים (כפי שקורה כעת), היא תשדר גלים גבוהים של היפר אינפלציה. ישראל שדומה לסירה קטנה ליד נושאת מטוסים (ארה"ב). האם הגלים יהיו מספיק גבוהים כדי להכריע את השקל? איני יודע. אבל היפר אינפלציה היא למעשה RESET למערכת ומאפסת את הכסף. זוהי הנקודה בה צריך לעבור לשיטה אחרת. למען האמת לדעתי כל עת טובה לעבור למערכת שאינה מבוססת חוב, אבל היפר אינפלציה מקלה מנטלית על המעבר.

---

[1]          כדרך אגב אני משוכנע שהמניע האמיתי לביצוע העבודה אינו כסף, יתכן וזה דיון פילוסופי, אבל כשמרביתכם מרימים את העט\מקישים על המקלדת או מכים בפטיש, רוב הזמן אתם לא חושבים על חבילת המזומנים בסוף החודש, אתם חושבים על העבודה שיש לבצע ולמה היא נחוצה. אולם אדם שיעבוד חינם יחשב פראייר, והלחץ החברתי יפחית את היעילות שלו במידה ולא יפסיק עבודתו לחלוטין. לפיכך לדברים שכתבתי יש ביסוס.

הערכת שווי חברה כל פי תזרים מזומנים

הערכת שווי