עברו חמש שנים וכתר-על הראש דאג לתושבי העיירה ככל שיכל. כל שנה לקח הלוואה נוספת בת מיליון שקלים מחנות קטנה ומטריפה והשקיע את הכספים בתשתיות ושירותים עבור כל תושבי העיר. בנוסף לכך הוא הקפיא כל עליה בגביית המסים שנותרו כפי שהיו לפני 5 שנים ( כלומר גבייה של מיליון שקלים בשנה).
מבלי לשים לב לאורך חמש השנים החלק לתשלום ההלואות לחנות קטנה ומטריפה גדל לכדי 500,000 שקלים בשנה. כלומר למעשה ההשקעה בתושבים מן ההלואות השנתיות קטנו כל שנה בכ 100,000 שקלים.
כתר-על-הראש היה פופולרי מאוד וכולם אהבו אותו. אך בניגוד לציפיות כתר-על-הראש החליט שדי לו. לאחר שנים רבות כראש העיירה החליט כי הגיע הזמן לפרוש ( משכורות השמנה לאורך השנים אפשרה לו).
בבחירות הקרובות לראשות העיירה ניצח אני-לא-אוהב-חובות את יריבו אני-אוהב-לבזבז.
אני-לא-אוהב-חובות נחרד ברגע שהחל לבחון את מצב המועצה. הוא נוכח לדעת כי תשלומי החוב עומדים על 500,000 שקלים בזמן שגביית המיסים מן התושבים הינה בסך הכל 1,000,000. כלומר 50% מהכנסות המועצה מופרשים לתשלום חוב וריבית. בנוסף הוא ראה כי סעיף ההוצאות בשנים האחרונות היה בין 1,500,000 ל 2,000,000 שקלים לא כולל החזר חובות!
אני-לא-אוהב-חובות החליט כי עליו לתקן את המצב. הוא החליט כי לא יקח כל הלוואה נוספת מחנות קטנה ומטריפה, יעלה המיסים ל 1,200,000 שקלים ויצמצם את ההוצאות. הוא הבין כי למרות גביית המיסים הנוספת הלא פופלרית ההשקעות בעיירה יצטמצם ביותר מ 50% ועדיין יקח לו כ 20 שנים להחזיר את כלל החובות. החלטה זו התקבלה בהתנגדות רבה על ידי כל תושבי העיירה שהתרגלו לשירותים איכותיים ותשתיות ללא תשלום עד אותה שנה.
כדי לצמצם את החוב בקצב מהיר יותר החליט אני-לא-אוהב-חובות להפריט את מרבית הנכסים והשרותים שסיפקה מועצת העיירה.
מר ארד מחנות קטנה ומטריפה זכה בכל מכרזי ההפרטה. הוא רכש את רכבת העיירה, את אולם הקרלינג, הגשר התלוי ואפילו את מערכת החינוך. לאחר סיום תהליך ההפרטה המסיבי הצטמצמו חובות מועצת העיירה ל17 שנים ( במקום 20).
מר ארד כמובן, כגוף פרטי, החל בגביית תשלום עבור השימוש בשירותים השונים כולל השימוש ברכבת, מסלולי הקרלינג ולימוד בבתי הספר.
המשך יבוא...
מבלי לשים לב לאורך חמש השנים החלק לתשלום ההלואות לחנות קטנה ומטריפה גדל לכדי 500,000 שקלים בשנה. כלומר למעשה ההשקעה בתושבים מן ההלואות השנתיות קטנו כל שנה בכ 100,000 שקלים.
כתר-על-הראש היה פופולרי מאוד וכולם אהבו אותו. אך בניגוד לציפיות כתר-על-הראש החליט שדי לו. לאחר שנים רבות כראש העיירה החליט כי הגיע הזמן לפרוש ( משכורות השמנה לאורך השנים אפשרה לו).
בבחירות הקרובות לראשות העיירה ניצח אני-לא-אוהב-חובות את יריבו אני-אוהב-לבזבז.
אני-לא-אוהב-חובות נחרד ברגע שהחל לבחון את מצב המועצה. הוא נוכח לדעת כי תשלומי החוב עומדים על 500,000 שקלים בזמן שגביית המיסים מן התושבים הינה בסך הכל 1,000,000. כלומר 50% מהכנסות המועצה מופרשים לתשלום חוב וריבית. בנוסף הוא ראה כי סעיף ההוצאות בשנים האחרונות היה בין 1,500,000 ל 2,000,000 שקלים לא כולל החזר חובות!
אני-לא-אוהב-חובות החליט כי עליו לתקן את המצב. הוא החליט כי לא יקח כל הלוואה נוספת מחנות קטנה ומטריפה, יעלה המיסים ל 1,200,000 שקלים ויצמצם את ההוצאות. הוא הבין כי למרות גביית המיסים הנוספת הלא פופלרית ההשקעות בעיירה יצטמצם ביותר מ 50% ועדיין יקח לו כ 20 שנים להחזיר את כלל החובות. החלטה זו התקבלה בהתנגדות רבה על ידי כל תושבי העיירה שהתרגלו לשירותים איכותיים ותשתיות ללא תשלום עד אותה שנה.
כדי לצמצם את החוב בקצב מהיר יותר החליט אני-לא-אוהב-חובות להפריט את מרבית הנכסים והשרותים שסיפקה מועצת העיירה.
מר ארד מחנות קטנה ומטריפה זכה בכל מכרזי ההפרטה. הוא רכש את רכבת העיירה, את אולם הקרלינג, הגשר התלוי ואפילו את מערכת החינוך. לאחר סיום תהליך ההפרטה המסיבי הצטמצמו חובות מועצת העיירה ל17 שנים ( במקום 20).
מר ארד כמובן, כגוף פרטי, החל בגביית תשלום עבור השימוש בשירותים השונים כולל השימוש ברכבת, מסלולי הקרלינג ולימוד בבתי הספר.
המשך יבוא...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה