המרחק הענק בין עובדות, ניתוח העובדות, והמלצות בעקבות הניתוח.

בשנים האחרונות קראתי ניתוחים רבים של אנליסטים ופרשנים. כמובן שעודף מידע גורם לקושי במציאת העיקר והחשוב מבין כל שאר המידע הלא רלוונטי ו/או המטעה. לכן אני נוהג לקטלג את הפרשנים והאנליסטים השונים ולאחר מכן להמשיך ולקרוא רק  את אלו שעוברים את מרבית קרטריוני הסינון.
הקטגוריות שבהן אני נוהג לקטלג את הפרשנים הם:

• זבל - פרשנים שלרוב מביאים אינפורמציה שגויה, מסולפת או מגמתית.  ( מרבית הפרשנים במדיה הזמינה הינם כאלו) - לזרוק לפח ולהשתדל לא לקרוא.
• האוספים - פרשנים המסוגלים להגיע למידע רב שלעיתים אינו זמין לרבים. לרוב המידע רב ומקשה לקבל מסקנה חד משמעית.  לעיתים קרובות נוטים לטבוע בעובדות וכושלים בניתוח העובדות - בחיפוש אחר מידע מעמיק ניתן לקבל מהם קישורים למידע חשוב, אל משתדל לא לקרוא את ניתוחיהם.
• המנתחים- פרשנים המסוגלים לאסוף את המידע החשוב לסנן את המידע הלא רלוונטי ולנתח לעומק את הסיבות, התנאים ושורש הנושא.  אין הדבר אומר שהם מגיעים להמלצות נכונות כדי להתמודד עם הנושא. ניתוח המלצותיהם בעבר מאפשר לבחון את איכות ההמלצות. אני אוהב לקרוא פרשנים אלו אך נוטה להתעלם ממסקנותיהם.
• הגורויים- פרשנים נבחרים המסוגלים לנתח את המידע לסננו, להגיע למסקנות נכונות שלעיתים לא בקנה אחד עם מרבית הציבור/ הפרשנים והמלצותיהם מוכיחות את עצמן פעם אחר פעם  - לקרוא ולהנות ואף לקרוא שוב וממש להנות.

לאיזו קטגוריה לדעתכם יש לקטלג כותב מאמר זה : הכן כיסך לאינפלציה

מדוע משקיעי ערך אינם אוהבים זהב

קישור

כסף נעלם: טביעת רגל אקולוגית

כסף נעלם: טביעת רגל אקולוגית: "בעקבות הרצאה מרתקת. טביעת רגל אקולוגית היא ניסיון לכמת ולהגדיר כמדד את שטח האדמה והמים הנדרש על מנת לספק את הצרכים ולקלוט את חומרי הפסולת של..."

טביעת רגל אקולוגית

בעקבות הרצאה מרתקת.
טביעת רגל אקולוגית היא ניסיון לכמת ולהגדיר כמדד את שטח האדמה והמים הנדרש על מנת לספק את הצרכים ולקלוט את חומרי הפסולת של אוכלוסייה בעלת אורח חיים נתון. לפי תפיסה זו דווקא השימוש במשאבים מתחדשים מהווה סיכון אמיתי למשבר קיימות, ולא השימוש במשאבים שאינם-מתחדשים.
לפי המחקרים כרגע אנו נמצאים בניצולת של 1.5 כדורי ארץ מבחינת שימוש במשאבי הטבע המתחדשים ולפי הקצב הנוכחי ב 2050 נצרוך 2.5 כדורי ארץ !

במבט פשטני (שלי) להערכתי כל המחקר כולו למעשה מתרגם בעיה של גידול האוכלוסיה בעולם וכמות המשאבים לאדם למרחב פרמטרים אחרים. לפי ההערכות במחקרים אלו כדור הארץ יכול לכלכל כ 4.5 מיליארד אנשים ומאז שעברנו את הסף הזה באמצע שנות השבעים של המאה הקודמת אנחנו במרוץ נגד הזמן בכילוי משאבי כדור הארץ.
הפתרונות הנאיבים הינם דילול אוכלוסין ! או ירידה דרסטית בצריכת המשאבים לתושב כדור הארץ ( כלומר מלחמות, רעב,י רידה ברמת חיים,..).
לחלופין מעבר לשימוש במשאבים שאינם מתכלים או מתחדשים בזמן קצר ( שמש,רוח) יכול לעזור.

מספר קישורים:
מבוא
אטלס טביעת הרגל האקולוגית העולמית

ערן שטרן הפך את הרשומה שפרסמנו באתר לתורה שלמה.....

הרשומה הקצרצרה באתר כסף נעלם: המשולש הקדוש .
הקישור לאתר של ערן משיגי יעדים.

צפיתם כבר בסרט "עבודה מבפנים" ?

הטריילר

ראיון של ג'ים פפלווה עם דניאל אלפרט אודות הסרט.

קארל אוהב את ברננקי

הקישור

ריצ'ארד ראסל הקורא הנאמן

ראסל ה'מנוי' על בלוג זה מוסיף את דעתו על שוק הפנסיה , שוק ההון והדרכים לשימור ההון במבט אמריקני.
נחמד לראות שראסל עוקב אחר הנושאים המפורטים בבלוג זה.
הקישור

מירב ארלוזרוב על החסכון הפנסיוני

כותרת מטעה אבל עדיין כתבה חשובה.

בנוסף לכך, האם לא כדאי כי כל החסכון הפנסיוני יחסך באמצעות אג"ח מדינה יעודי בכל הצורות השונות שלו?  כך למעשה ירדו דמי הניהול השערורייתים בביטוחי המנהלים, ואולי ישאר לנו כסף גם למטרה האמיתית שהיא חסכון לפנסיה ( ולא מימון המשכורות והרווחים של כל המתווכים בדרך).

מה קורה בשוק המניות ?

What is going on with the stock market?

*Dow Theory Letters, by Richard Russell, January 14, 2011:

''Perhaps Lord Keynes' wisest admonition was when he said, 'The market can stay irrational longer than you can stay solvent.'

Let's take the current situation.  The dollar is under attack, housing is still sick.  Unemployment remains a chronic problem, stocks are rising on a sea of liquidity.  Iran and North Korea both have nuclear capabilities and are both 'wildly unstable.'  With this background, a stock market that is rising might easily be termed 'irrational.'

I'm not the only analyst who considers a rising market in this area as 'irrational.' My strategy, in view of what I just wrote, is to stay solvent.  What's my strategy for remaining solvent?  Easy, I feel more comfortable out of the stock market and on the sidelines.  I'm not saying that the stock market isn't going higher.  My PTI and my Lowry's studies say that it is.  But this stock market advance is a 'pitch' that I'm not going to swing on.  The bull market in gold is enough for me.  I can sleep with my gold and silver positions.  And frankly, I couldn't sleep with a large position in the stock market.  The reason -- this market is too 'irrational' for me.  And I don't say it's irrational because of outside news events.  I'm not saying that it's just the unsolved housing mess that bothers me.  No, it's the fact that the dividend yield on the S&P is a micro 1.86%.

Buying a selection of stocks when the dividend yield is flashing 'danger' is not my cup of tea.  I've been around too long to feel that I have to be in the market every time it advances.  There'll be other opportunities; the market is always there.''

גם הפעילים בשוק ביטוח המנהלים אומרים : "דפקנו אתכם וממשיכים לדפוק אתכם"

עדיין דופקים אתכם בביטוח הפנסיה
ביטוח מנהלים הינו מוצר נחות מקרן פנסיה

13 שיעורים למשקיע המתחיל

הקישור

גרף המכפילים ההיסטוריים של SP לפי ממוצע רווחי 10 שנים

גרף נהדר להתמצאות

10 דיאגרמות על עתידה של ארה"ב

הלינק

שיפור העסק - כיצד ?

לאורך השנים הבחנתי שלמנהלי כספים בחברות יש ראיה מעט שונה מגורמים אחרים בחברה על התיעלות, שיפור וצמיחה.  במקרים רבים מנהלים הכספים יעדיפו שיפור הרווח הגולמי על פני הגדלת הכנסות, במקרים רבים יעדיפו לרכוש חברה אחרת עם רווחים תפעולים טובים יותר מאשר צמיחה אורגנית, ועוד.
על מנת לנסות ולהבין מדוע, ניקח לדוגמא חברה אשר הכנסותיה 1000 ש"ח לשנה, עלות ההכנסות ( חומרי הגלם והיצור) היא 500 ש"ח, הוצאות קבועות ( משכורות, חשמל, ארנונה,...) 300 ש"ח והיא משלמת מס של 50% .
נבחן השפעת שיפורים שונים:

• הגדלת הכנסות : השגת הכנסות גדולות ללא כח אדם נוסף.
• העלאת מחירים:  העלאת מחיר המוצרים הנמכרים ללא שינוי אחר.
• הורדת עלות : הורדת עלות יצור המוצר ( חומרי הגלם, היצור)
• פיטורים: צמצום כח האדם
• צמיחה : הגדלת ההכנסות באמצעות כח אדם נוסף. 
• סינון לקוחות: אי מכירה ללקוחות לא רווחים אשר הרווח התפעולי עליהם הינו 0. לקוחות אשר מבזבזים עליהם זמן רב, אינם תורמים לשורה התחתונה של העסק מלבד הגדלת ההכנסות הכללית.

הטבלה הבאה מתארת את השינוי בעסק כתוצאה משיפור של 10% בתחום הרלוונטי.

	בסיס	הגדלת הכנסות	העלאת מחירים	הורדת עלות	פיטורים	צמיחה	סינון לקוחות
הכנסות	1000	1100	1100	1000	1000	1100	900
עלות ההכנסות	500	550	500	450	500	550	400
הוצאות קבועות	300	300	300	300	270	330	300
רווח לפני מס	200	250	300	250	230	220	200
רווח נקי	100	125	150	125	115	110	100
רווח גולמי	50%	50%	55%	55%	50%	50%	56%
רווח נקי מהכנסות	10%	11%	14%	13%	12%	10%	11%
שיפור ברווח הנקי	0%	25%	50%	25%	15%	10%	0%

באדום הפרמטר שמשתנה. בירוק בפרמטרים הבולטים לטובה.

ניתן להבחין כי העלאת מחירים מביאה לשיפור הטוב ביותר הכולל שיפור הרווח הגולמי ל 55% והרווח הנקי ב50% (כן! העלאת מחירים ב 10% מגדילה הרווח הנקי ב 50% ! )
כמובן שכדי שהעסק יכול לעשות זאת, נדרש ממנו להיות מותג בתחומו שלא מושפע בצורה ישירה ממתחריו ( בתחרות מחירים).
השיפור המיטבי השני בטיבו הינו הורדת עלויות ההכנסה המשפרת במידה זהה את הרווח הגולמי.
שיפור נוסף שיש לתת לו תשומת לב רבה הינו סינון לקוחות ( לעיתים נקרא מיקוד).  אמנם סינון הלקוחות משפר בעיקר את הרווח הגולמי(בזמן שהוא מקטין את ההכנסות), אבל מה שהוא מאפשר זה פינוי משאבים וזמן של כח האדם לחיפוש לקוחות חדשים וטובים ובכך להגדיל בצורה משמעותית את ההכנסות ואת הרווח הנקי.

מה גרם למשבר ומה זה אומר עלינו

קישור

סוף ידוע מראש / ע'

פוסט המשך ל"האם המחירים עולים?".

עליית מחירים זו לא ממש הפתעה,  נכון ישנם שנים שחלק גדול מהמחירים יורדים באחוזים בודדים, אבל אלה שנים נדירות. אז מה כן יכול להפתיע אותנו? הקצב יכול להפתיע, המחירים יכולים לעלות במהירות גבוהה יותר. הם גם יכולים לעלות במהירות מסחררת , קרי היפר-אינפלציה.

מדוע המחירים חייבים לעלות? על כך כתבתי בפוסט הקודם, אבל כדאי להרחיב מעט.

אחוזי הריבית לעולם יגרמו לגדילה מהירה יותר של ערימת הכסף מאשר ערימת המוצרים. מדוע? משום שזוהי ריבית דריבית (הריבית מחושבת על הסכום + סכום הריביות הקודמות), במילים אחרות הגדילה היא אקספוננציאלית. לעומת זאת העולם שלנו אינו גדל באופן אקספוננציאלי. נניח שהריבית שמשלמים הלווים  נמוכה מאוד – 3% (ריבית כה נמוכה קיימת לפרקי זמן קצרים יחסית), ונניח ש-3% ריבית נשמרים לאורך 100 שנה! נקבל שכמות הכסף לאורך 100 שנה גדלה פי 19. הכלכלה לא גדלה פי-19 במאה שנה. ואם תתווכחו שהיא כן גדילה במידה כזו, אז תגלו שלאורך 200 היא צריכה לגדול פי 369, ולאורך 300 שנה פי 7098. אחוזי גדילה כאלה מעולם לא התקיימו. תמיד יש מלחמות,משברים, ואסונות שמחזירים אותנו אחורה. אבל מה יקרה אם הכסף לא יגדל במידה הדרושה? למעשה מישהו לא יוכל לשלם את ההלוואה, אם הוא חייב מספיק כסף הוא עלול להפיל בנק. אם בנק יפול הוא עלול לייצר תגובת שרשרת בסופה כל המערכת קורסת כמגדל קלפים.

מדוע בנק אחד שנופל יוצר תגובת שרשרת? ישנן שתי סיבות עיקריות סיבות:

1)     כשאזרחים תמימים שומעים שבנק נפל, חלק מהם נחפזים לבנק שלהם להוציא את הכסף לפני שגם הוא יפול (חוסר אמון). מאחר והבנקים מחזיקים רק חלק קטן מהכספים "המופקדים" אצלם, די בקלות ניתן להפיל אותם.

2)     ישנן התחיבויות בין בנקים – כמו חוזים ונגזרים. בנק אחד שנופל עלול להפיל מעמסה עצומה על בנק אחר, משום שהסיכון בחוזים\נגזרים מוערך לפי נוסחא של בלאק & שולס. נוסחא זו מביאה בחשבון את היסטורית נכס הבסיס, אולם לא מביאה בחשבון את האפשרות שהצד השני של החוזה יפשוט רגל, כך שהבטוחות של הבנקים לחוזים\נגזרים קטנים כמה מונים מהדרוש על מנת לכסות פשיטת רגל של הצד שני.

כאן נכנס הבנק המרכזי ורץ מיד לכסות את הנפילות הקטנות כמו הבנק למסחר,  וגם הגדולות כמו שראינו ב-2008 בארה"ב, כדי שרשת הבנקים לא תקרוס. כדרך אגב כשרשת הבנקים נופלת, לא נשאר דבר מהכסף במשק – מינוס (הלוואות) מתקזז עם פלוס (פקדונות) ומקבלים אפס.

מכאן גם נולד המושג אינפלציה בריאה, ללא אינפלציה בריאה של 5% המערכת תקרוס. אינפלציה במובן המקורי היא מדד לגדילת כמות הכסף. אבל עם השנים היטו את המושג לכיוון של מדידת עליית המחירים. את מדד עליית המחירים היטו כלפי מטה, וכך אנו מקבלים  את יעד האינפלציה של 2-3%.

זו גם הסיבה שדפלציה - התכווצות בכמות הכסף, היא כמו חד-קרן, יצור שניתן לפגוש רק בסיפורים. דפלציה של שנה אחת בלבד מובילה להתרסקות רבתי של כל המערכת הפיננסית.

זו גם הסיבה שהבנק המרכזי לעולם לא יקיים את הסיבה הראשונה שלשמה הוקם - משום שהוא מתנגש עם הסיבה השלישית שלשמו הוקם, ואני מצטט מהאתר של בנק ישראל (ההדגשה שלי): “מטרותיו הן שמירה על יציבות המחירים, תמיכה בהשגת יעדי הממשלה בעיקר בתחומי הצמיחה והתעסוקה ותמיכה ביציבות המערכת הפיננסית. “. אבל האמת ביחסים של "יציבות המערכת הפיננסית" ו"יציבות המחירים קצת" יותר קשה לעיכול. כמו אצל הרבה זוגות, על פני השטח היחסים נראים סבירים (במקרה שלנו צד אחד רוצה יציבות מחירים, צד שני רוצה אינפלציה של 2-3%. לא נורא...), אבל מתחת לפני השטח יש קונפליקט המגיע לשורשי הקיום המשותף.

אז מה כל כך בעייתי ביחסים?

הקונפליקט בין יציבות המחירים לבין יציבות המערכת הפיננסית גדל לאורך החיים המשותפים. מאחר והכסף גדל אקספוננציאלית, ככל שחולפות השנים, מנת הגידול בערימת הכסף - גדילה, לעומת ערימת המוצרים שגדילה יותר כטור חשבוני (כל שנה מתווספת כמות קבועה של מוצרים - זוהי הפשטה של המציאות, אבל היא מייצגת לא רע). הפער הולך וגדל – והדבר גורם למחירים להאמיר במהירות רבה יותר. בסוף החיים המשותפים, הצד של יציבות המחירים מתחיל להרגיש מרומה ע"י הצד של יציבות המערכת הפיננסית. הוא רואה שהכסף קונה פחות ופחות , ואפילו שמספרים לו בטלוויזיה שהאינפלציה היא רק 4% הוא מרגיש שרימו אותו.

כאן נכנס גורם חדש שלא הזכרתי מעולם כי השם שלו קצת מפחיד - “מהירות הכסף" (או "מהירות המחזור של הכסף"). אין לי רצון להיכנס להגדרות מדויקות אבל בגדול מהירות הכסף, זה תוך כמה זמן אתם נפטרים מהכסף שיש לכם. ניקח דוגמא מהשנים האחרונות. כל אחד שחי בארץ יודע שבשנים האחרונות כמויות גדולות של כסף עזבו את הפקדונות הבנקאיים והלכו לרכוש נדל"ן. זוהי דוגמא לעלייה במהירות הכסף, האזרחים החלו להיפטר מהכסף ברשותם. הסיבה לכך היא הריבית הנמוכה לעומת האינפלציה הגבוהה. למרות שמספרים שהאינפלציה נמוכה, האזרחים חשים שהאינפלציה גבוהה ומתחילים להיפטר מהכסף (קרי מהירות הכסף גדילה). התהליך הזה הרסני למערכת היחסים, מדוע? ברגע שהכסף מתחיל להסתובב מהר יותר, הוא יוצר ביקושים גדולים יותר למוצרים, ברגע שנוצרים ביקושים גדולים יותר, ישנה עליית מחירים. אבל עליית המחירים הזו אינה נובעת מהצורך לשלם ריבית, אלא מהלחץ של האזרחים להיפטר מהכסף. עליות המחירים מואצות, ומגדילות את הלחץ של האזרחים, והם בתורם מגדילים את מהירות הכסף וחוזר חלילה.

בנקודה זו בני הזוג הופכים לפרודים, אבל הצד של יציבות המערכת הפיננסית נשאר בבית בעוד הצד של יציבות המחירים נזרק החוצה לחום של ההיפר-אינפלציה (למרות שהוא רשום קודם באתר של בנק ישראל).

רגע רגע, האם הקברניטים של הבנק המרכזי לא מכירים את הריטואל הזה? האם זה לא סוף ידוע מראש? האם זה לא היה סופה של כל מערכת מסוג זה בעולם??? התשובה היא שלעולם ומעולם כל מערכת מסוג זה סיימה את חייה בהיפר-אינפלציה. ואני מכבד את קברניטי הבנק המרכזי -הם יודעים את זה. אז למה הם נכנסים לכזו מערכת זוגית? דבר אחד אני יכול להבטיח לכם – זה לא מאהבה...

אז מה הרלבנטיות של כל הסיפור הזה? על כך בפוסט הבא.

"קשה להתנבא בעיקר לגבי העתיד"

הנבואה נועדה לשוטים אבל בכל אופן ברצוני לפרט אודות סבירות סטטיסטית לגבי עתיד שוק המניות האמריקאי.
לאורך למעלה מ 110 שנים לאינדקס ה 500  S&P יש מספר מאפיינים :

• GDP
•  עולה בממוצע בקצב 3.3% ריאלית ( בלי תלות באינפלציה)
• עולה בממוצע בקצב 6.5% נומינלית
• רווחי החברות
• עולה בממוצע כקצב עליית ה GDP
• ישנם מחזורים של כ 5 שנים בהם הרווח עולה ויורד משמעותית מעל ומתחת לממוצע
• הרווח המדווח כיום הינו 75$ . ואילו הממוצע חוזה ערך נוכחי של 64$.
• מחיר השוק
• מושפע בעיקר מיחס ה P/E
• הממוצע הרב שנתי שךP/E הינו 15.5
• כרגע אנו עומדים על P/E ak כ 18
• בדרך כלל כל שוק שורי ראשי מתחיל ביחס הקטן מ10 ומסתיים בפסגה של היחס.
• כרגע אנו במהלכו של שוק דובי ארוך טווח שהחל ב 2001 שעדיין לא הסתיים לפי ההנחה כי היחס לא הגיע לערך מתחת ל 10 ( התחלתו היתה ביחס של כ 40 )
• אינפלציה
• אין תקדים לכמות הכספים המוזרמת לשוק בעשור האחרון ולכו יש צפי לאינפלציה משמעותית.

מכאן ננסה לחזות מה הסבירות למצב השוק בעוד מספר שנים כאשר השוק יגיע לתחתית ( וכאן מתחילות ההנחות....)

נניח כי השוק

• יגיע לתחתית תוך 6 שנים
• האינפלציה תהיה 5%   
• הרווחים יחזרו לממוצע ( כלומר עליה של 5% אינפלציה + 3.3% עליה ממוצעת מ ערך 64$ )
• יחס ה P/E יהיה קטן מ 10.

מכאן
הרווחים יעלו נומינלית ל 103$
מחיר שוק ה S&P 500 יהיה 1030 ( P/E 10)
ערך הדולר יאבד 25% מערכו.  כלומר ריאלית מדד ה S&P יהיה 770 , כלומר כמחצית מערכו הריאלי היום.

כמובן שאין סיכוי שכל ההנחות יתקיימו, אבל סביר להניח כי גם במרחב טעות גדול לא בטוח כי כדאי להשקיע במדד שערכו הצפוי הינו מחצית מערכו היום.
אז מה בכל אופן הדרך לשמר את ערך כספנו ?

יש זהב ויש זהב

פיטר שייף על השקעה ישירה בזהב לעומת שיטות מסובכות ולא ברורות...
הלינק

קורס השקעות למתחילים

רשימת כל השיעורים בתחתית העמוד


 

45 דקות על אשר צפוי לנו בעתיד

הרצאה מעניינת של כריס מרטנסון על כלכלה, אנרגיה והסביבה.
מרתק

על מה כל המהומה במזרח התיכון ?

לאחרונה פשטו מהומות רבות במזרח התיכון ואף גרמו לנפילת משטרים (מובארק במצרים). מה כל כך מיוחד ב 2011 שלפתע המהומות מתפשטות ללוב, ירדן, סוריה, איראן, תימן ומדינות אחרות.  טענה כי הטריגר הראשוני של ההפיכה בתוניסיה גרמה להתפשטות המהומות אינה מסבירה את בסיס הבעיה. משטרי הדיכוי במדינות אלו אינם דבר חדש שנולד השנה אלא הוא בסיס המשטרים כבר שנים ארוכות. אז מה השתנה ב 2011 ?
להערכתי הגורם המכריע הינו האינפלציה העולמית והעלייה המשמעותית במחירי המזון והאנרגיה. במדינות אלו מרבית האוכלוסיה ענייה והעלייה המשמעותית בתקופה האחרונה של מחירי המזון הביאו לכך שמרבית המשפחות מתקשות להשיג מזון בסיסי. קל להאשים את הדיקטטורים השונים בעוני ובחוסר היכולת להשיג מוצרים בסיסים ולעיתים רבות הם שותפים לבעיה אך הקש ששבר את גב הגמל הינה הגורם החיצוני של האינפלציה העולמית.
מחירי התירס (מזונם של הבקר והעוף), הסוכר, השמן, ועוד הרקיעו שחקים לאחרונה.
כפי שפורט ברשומה קודמת מחירי המזון והאנרגיה אינם סתם עולים אלא הם תוצאה של הגדלת כמות הכסף בשוק.
מי שמוביל את תהליך הגדלת כמות הכסף בשוק הינו המערב בראשות ארה"ב. מכאן המערב אשר מפסיד את אחיזתו במזרח התיכון לאחרונה יכול להאשים רק את עצמו....
ושימשיכו לספר לנו שהאינפלציה אפסית...

האם באפט משנה כיוון ?

באוקטובר 2008 באפט פירסם בניו יורק טיימס כתבה בה הוא הציג עמדה נחרצת כי שוק המניות נמצא בהזדמנות קניה היסטורית. מספר חודשים מאוחר יותר אכן שוק המניות שינה כיוון ועבר לעליות משמעותיות.
בחודשים האחרונים נראה כי באפט בהשעותיו בברקשייר מתחיל לשנות כיוון ולאגור מזומנים ללא יכולת למצוא מציאות חדשות בשוק. האם אכן זו תחזית לבאות ? כתבה על כך

.

מיומנות בכפל וחילוק

אני כמעט בטוח שכל מי שלמד בבתי הספר לפני 20, 30 שנים או יותר למד את השיטות הידועות לכולנו לכפל וחילוק. שיטת הכפל המאונך ושיטת החילוק הארוך. שיטות אלו עובדות תמיד ופשוטות מאוד לאחר לימוד הטכניקה.
בניגוד לכך ישנם שיטות ואלגורתמים שונים לכפל וחילוק ( פעמים רבות אנו משתמשים בהם בביצוע תרגיל בעל פה) שיכולות לעיתים להיות פשוטות יותר ולעיתים מסובכות יותר וארוכות יותר.
מעניין מה היא השיטה הנהוגה היום בבתי הספר בישראל שבסוף מובילה לחוסר מיומנות בסיסית בפעולות כפל וחילוק.

וידיאו מעניין על הנושא: לימוד כפל וחילוק

תזרים קבוע לעומת השקעה לטווח ארוך.

מרבית העסקים והאנשים פועלים על פי שיטת שימור תזרים המזומנים. תזרים מזומנים קבוע הינו הכרחי לכיסוי ההוצאות השוטפות. הוצאות למשכורות, קניית ציוד, קניית מלאי ועוד במקרה של עסק והוצאות לדיור, חשמל, חינוך, תקשורת, ועוד במקרה של משפחה. במרבית המקרים העסקים והתאים המשפחתיים בנויים כך שסך ההוצאות תואם לתזרים המזומנים הנכנס ושינוי משמעותי כלפי מטה של של התזרים יכול לגרור בעיה מיידית ביכולת תשלום ההוצאות ולהביא לכדי פשיטת רגל.  עסקים ותאים משפחתיים מסוג זה מוגבלים גם ביכולת הצמיחה וההתרחבות כיוון שאין באפשרותם להפנות משאבים לצמיחה משמעותית ללא פגיעה בתזרים המזומנים וכולת תשלום ההוצאות.

לעומת זאת ישנם גופים או אנשים מסוג אחר. לעיתים אנו קוראים להם טייקונים, לעיתים עשירים ולפעמיים קרנות להשקעה ארוכת טווח.  גופים אלו אינם מודאגים מתזרים מזומנים קבוע ( כיוון שההוצאות שלהם אינן תלויות בהם). גופים אלו מסוגלים לחפש ולמצוא הזדמנויות השקעה טובות וזולות שישביחו עצמן לאורך זמן (לא ידוע).  כאשר ההשקעה תשביח עצמה יוכלו למכור (או לא) ברווח משמעותי.
דוגמאות:
- השקעת ערך בחברות זולות
- השקעה בנדל"ן על פי תזמון ( קניה בזול מכירה ביוקר)
- השקעה בחברות בעלות בעיות פיננסיות רגעיות.
- החלפת עבודה כשכיר בבעלות חברה.
 ועוד...

האם המדד אכן משקף את המציאות ?

כולנו מרגישים שההוצאות החודשיות מתיקרות במידה משמעותית בניגוד לנתונים הרשמיים של מדד המחירים לצרכן.
הכיצד ?

• עיוות הסל. המדד מיצג סל הוצאות על פי משקולות שבמרבית המקרים אינו תואם לסל ההוצאות האישיות של כל משפחה ומשפחה. במרבית המקרים משקלן של ההוצאות העיקריות שלנו זוכות למשקל מופחת במדד.
• עיוות המשקולות. משקולות המדד מתעדכנות אחת לשנה על פי הסל בעבר ופעמים רבות משקולות אלו אינן משקפות את המצב הנוכחי. לדוגמא בעליה מתמשכת של סעיף הדיור , סעיף זה יקבל משקל מופחת לאורך העליה (כיוון שהמחירים היו נמוכים בעבר) ולעומת זאת במקרה של נפילה מהירה במחירים המשקולות ישקפו משקל עודף ולכן יתקבל עיוות משמעותי כלפי מטה..
• שיטת החילופין.  במקרים רבים מוצרים שמתיקרים משקלם במדד מופחת. הטענה לביצוע זה הינו כי הציבור ירכוש פחות ממוצר זה בעקבות ההתיקרות, כמובן באותה מידה משקלם של מוצרים מוזלים בדיוק מן הסיבה ההפוכה. ישנם מקרים שבהם מחליפים מוצר אחד במוצר אחר מן הסיבות הנ"ל. למשל החלפת סטייק אנטריקוט בהמבורגר, החלפת מרצדס בסוסיתא, ועוד.
• הוצאת סעיפים. ישנם מקומות בעולם שנהוג להוציא סעיפים שלמים מחישוב המדד שמהווים חלק משמעותי מההוצאות האמיתיות של הציבור. למשל סעיפים מזון, אנרגיה ודיור.

לכן בפעם הבאה שברצונך לדעת מהו מדד המחירים לצרכן או ליתר דיוק מה מידת ירידת ערך הכסף שברשותך, עדיף כי תחשב זאת בעצמך על ידי סיכום ההוצאות החודשיות.

האם המחירים עולים ? / ע'

האם המחירים עולים?

אחת לתקופה העיתונים ואמצעי התקשורת זועקים שהמחירים עולים ועולים המשכורות נותרות, הנטל הולך וכבד על האזרחים, הצילו!!!

לפי הריטואל המקובל הממשלה עושה כמה שינויים קוסמטיים מורידה כמה מחירים, נותנת חצי אחוז העלאת שכר במשכורת, אבל מישהו באמת מאמין שאכן הממשלה עצרה את עליית המחירים? אני לא חושב שתמצאו אפילו אזרח אחד שיאמין בזה.

אז האם באמת המחירים עולים? על פני השטח התשובה ברורה, אבל התשובה הזו חסרת ערך. היא יוצרת את הרושם שמדובר בכח עליון, מין ציווי מהשמיים -המחירים תמיד יעלו.

אם תחשבו על כך, זו החוויה של כולנו, למעט המוצרים באגף האלקטרוניקה, המחירים תמיד עולים, הם עלו כשהייתם ילדים קטנים, נערים, אמהות ואבות, וחלק מאיתנו אפילו כשהם זקנים. מחיר ביצה, כיכר לחם, חבית נפט, מלט לבנייה, דירה, מכונית או נסיעה באוטובוס, כל המוצרים הדרושים למחייתנו עולים במחיר.

האם זו באמת אמת פונדמנטלית שתתרחש לעולם כזרוח השמש? האם תמיד העולם נהג כך? ולמה לעזאזל המחירים כל הזמן עולים? הרי המחירים הם מעשי ידי אדם. זו לא השמש שלפחות לחלקנו קשה לדעת למה היא נמצאת שם. זה בסך הכל תוויות שאנחנו מדביקים למוצרים. ניקח לדוגמא ביצים, המחיר שלהם עולה בהתמדה ונשאלת השאלה מדוע? הרי אין מחסור בלולים ותרנגולות, תנאי המחייה של התרנגולות נשארו ירודים כשהיו, הציבור לא  מתנפל על הביצים פתאום, אז למה מחיר הביצים עולה?

ואם הציבור מפסיד מעליית המחירים, אז מי מרוויח?  משפט עתיק אומר שכנגד צד מפסיד עומד צד שמרוויח.  מי זה?

אני מניח ששבעתם משאלות. אז נתחיל בתשובות.

האם תמיד המחירים עלו? לא ולא. זה נכון שבחוויה של כולנו, למעשה מקום המדינה המחירים תמיד עלו, אבל אם נסתכל הסטורית על כלכלות מוקדמות יותר נגלה שהיו תקופות ארוכות שהמחירים נותרו יציבים.

לדוגמא הסתכלו בגרף המחירים (The history of inflation (1774-2008 באתר הבא:

http://practical-investing.com/article.php?article=inflation

תגלו שעד תחילת המאה ה-20 בארה"ב היתה יציבות מחירים לאורך זמן. מציאות אחרת בה כיכר לחם עולה אותו המחיר עבור ילד שנולד בתחילת המאה ה-19 וחי לו 100 שנה עד תחילת המאה ה-20.

עכשיו נחזור לשאלה למה? למה אנחנו עושים זאת לעצמנו ביחד ובסנכרון? מגדל בקר בארגנטינה, מגדל תירס בארה"ב, נהגי המוניות בתל-אביב, בעלי בארות הנפט בערב הסעודית, מורה פרטי בבת-ים, יצרן נעליים בסין, ואפילו חומוס עלי קראוון אבו-חסן ביפו. כולם כולם החליטו לעלות מחירים??? למה? מה חטאנו?

כדי להשיב על השאלה אתם נדרשים לשאול שאלה אחרת – איך כסף נולד לעולם. פעם חשבתם על כך? שאלתי את השאלה הזו אנשים רבים, לעיתים נדירות ביותר קיבלתי תשובה. אז איך כסף נולד? ברור שהבנק המרכזי מדפיס אותו. אבל לאחר ההדפסה הוא עדיין נשאר בכספות הבנק המרכזי. כל עוד הוא בכספות "הוא לא נולד" הוא עדיין "ברחם”. הוא לא ממש קיים עבור האזרחים והמוסדות הפיננסיים. אז איך הוא מגיע לאזרחים? הרי הבנק המרכזי לא זורק אותו אחת לשבוע מגג הבניין בירושליים (לפחות אני לא שמעתי על כך). הרי הבנק המרכזי לא נותן אותו לממשלה, הפרקטיקה הזו הופסקה מזמן. הוא גם לא נותן אותו לבנקים המסחריים (הבנקים האלה עושים מאמץ מינימלי כדי לאסוף את הכסף – אפרט בהמשך). התשובה פשוטה- הבנק המרכזי מלווה את הכסף לבנקים המסחריים.

הבנקים המסחריים מלווים אותו הלאה, לא את כולו - בכל פעם הם מחויבים להשאיר 10% מהכסף שקיבלו בכספות שלהם. הכסף מתגלגל במשק וחוזר לבנקים המסחריים, ושוב הם מלווים 90% מימנו ומשאירים 10% בכספות (יחס הלימות הון). באופן זה הבנקים המסחריים מגדילים את כמות הכסף שהם קיבלו מהבנק המרכזי בפי 9 בקירוב. מדוע הבנקים משאירים 10% בכספות? שתי סיבות: האחת שיוכלו לתת כסף ללקוח תמים שבה למשוך מהחשבון שלו (ואין לו מושג שבאופן עקרוני 90% כבר הועבר למישהו אחר, גם אם הריבית שהוא מקבל אפסית). הסיבה השנייה יותר חשובה – כך הבנק המרכזי יכול לשלוט על כמות הכסף המסתובבת במשק. אילו הבנקים המסחריים יכלו להלוות 100% מההפקדות כמות הכסף במשק יכלה לגדול במידה אינסופית.

עכשיו נחזור לשאלה המקורית למה כולם מעלים מחירים? מאחר וכל שקל מקורו בחוב של שקל, כל שקל נושא ריבית. את הריבית יש לשלם, מניין תבוא הריבית? נניח שבמשק ישנם מיליארד שקלים בלבד, באופן פשטני ובהנחת ריבית5% , כעבור שנה צריך מיליארד ו-50 מיליון שקל. מניין יבואו 50 מיליון שקל? התשובה פשוטה מהלוואות חדשות, סך ההלוואות כעבור שנה צריך לגדול למיליארד ו-50 מיליון שקל. כלומר כעבור שנה סך ההלוואות והזכות שיהיו במשק גדל ב-50 מיליון שקל. כך שנה אחר שנה כמות הכסף גדלה ב-5% בקירוב. זה צד אחד של המשוואה. הצד השני של המשוואה הוא צד המוצרים, האם המוצרים במשק גדלים בקצב של 5% בשנה לאורך זמן? אם ניקח ריבית 5% לאורך 100 שנה, נקבל שכמות המוצרים היתה צריכה לגדול פי 131 (1.05 בחזקת 100). האם זה קרה? ניקח לדוגמא את אוכלוסיית כדור הארץ, האוכלוסיה גדלה פי 4 במאה ה-20 (והיתה זו מאה יוצאת דופן בקצב הגידול). המסקנה הברורה היא שכמות הכסף גדלה לאורך זמן פי כמה מונים מכמות המוצרים.

זוהי עליית המחירים. כמות הכסף עולה בקצב גדול הרבה יותר מכמות המוצרים.

אז האם באמת המחירים עולים?

עליית מחירים היא מושג מטעה,  מה שלמעשה מתרחש הוא ירידת ערך הכסף. סך הכסף בעולם חייב לגדול בקצב קבוע הקצב הזה עובר את קצב גידול המוצרים, ערימת הכסף גדלה במהירות בעוד ערימת המוצרים גדלה לאיטה - ברור שערך הכסף ירד.

אז למה אנחנו עושים זאת לעצמנו?

האמת שהשאלה מטעה (כפי שהבנתם מהרגע הראשון). אנחנו לא עושים זאת לעצמנו, מוכר החומוס לא החליט בוקר אחד להרוויח יותר ותאם זאת עם צ'ו – הבעלים של מפעל הנעליים בסין. השיטה הקיימת כזו כפי שפרטנו. אנחנו רק משתפים פעולה עם השיטה.

אם הציבור מפסיד אז מי מרוויח?

רוב הציבור אכן מפסיד, בכל פעם שנכנס כסף נוסף למחזור, הציבור מדולל מנכסיו הפיננסיים, הפיקדון שלו בבנק מתכווץ (הסכום נשאר, אבל הוא שווה פחות), והמשכורת החודשית שווה פחות. אז מי מרוויח?  השיטה הזו מיטיבה בראש ובראשונה עם הבנקים. מדוע? הבנקים מקבלים את ההפקדות גובים עמלת תיווך של 2% ויותר ומלווים אותו הלאה. פועל יוצא שהבנקים מקבלים 2% על 90% מהכסף במשק כל שנה. אחוז נאה בשביל לגלגל כסף, בייחוד כשהכסף לא שלך, והסיכון בידי המפקיד. מי עוד מרוויח מהשיטה? מי שמקבל את ההלוואות, לא אני לא מדבר על המלווים הקטנים שממשכנים את הדירה. הם מפסידים בדר"כ למעט תקופות נדירות וקצרות יחסית של היפר-אינפלציה. אני מדבר על הטייקונים שקונים עסקים בכסף הזה, בריבית מינימלית וכשהעסק הנקנה הוא הבטוחה להלוואה. לעיתים הטייקונים מגדילים לעשות וקונים בנק בעזרת הלוואה מבנק אחר.

האם זו גזירת גורל?

ברור שלא. נחזור לגרף שהצגנו בתחילה, ראו איך בארה"ב במאה ה-19 לא היתה אינפלציה. מה קרה בתחילת המאה ה-20? נשאיר משהו לשיעורי בית.

אז מה ניתן לעשות? ישנן מערכות פיננסיות חלופיות. לדוגמא כסף לא חייב להתבסס על חוב. ניתן גם להדפיס כסף שלא מבוסס על חוב. איך הוא יגיע למשק? פשוט מאוד, כל ילד  שיוולד יקבל (לצורך הדוגמא) שני מיליון שקל, מתוך שני מיליון השקל ניתן לעיריה, לצבא, למשרד החינוך, למשרד הבריאות, ולכל השאר מיליון אחד. המיליון השני ישאר לילדנו הקט והוא יהיה פטור מתשלום מיסים לכל ימי חייו. על הבנקים והמוסדות הפיננסים  יאסר להלוות כספים. באופן זה הכסף יגדל באופן יחסי לכמות האוכלוסיה ותישמר יציבות מחירים. באותה הזדמנות יגמר כאב הראש של מס הכנסה, ארנונה, מע"מ, מסי יבוא, מיסי קנייה, ומס שאנחנו לא מודעים לו אבל הוא קיים BIG TIME – מס הבנקים.

נשמע מוזר? אני מודה שגם לי זה נשמע מוזר. אבל מצד שני האם נשמע לכם הגיוני שהמחירים כל הזמן עולים? הגיוני שעבור כל שקל בכיס שלכם מישהו חייב שקל? שעבור כל 100 שקל בכיס שלכם, הבנקים מקבלים כל שנה שני שקלים  ויותר? שהכסף שלכם מממן קומץ חברים לקניית קונגולמרטים ללא סיכון מצידם? לי השיטה הנוכחית נשמעת יותר מוזרה.

המחירים עולים, בגלל שאנחנו תומכים בשיטה כלכלית מוזרה, שמעבירה את העושר לקומץ ידידים. למזלנו אנחנו חיים בישראל. לא צריך מהפיכות כמו במצריים, אין איזה מובארק או טאנטווי שצריך להדיח. פשוט צריך לבחור במפלגה שתשנה את השיטה הכלכלית בהתאם לאינטרס של הציבור. אבל קודם כל צריך להתחיל בכך שנבין שהמחירים לא "עולים”, זה  ערך הכסף שיורד.

האם המניות הגדולות הינן הגנה מפני נפילת הדולר ?

הקישור

האם להחזיק דולרים לטווח הארוך ?

כנראה שלא
ולא