במבט ראשון הגרף הידוע של PIMCO על החוב הלאומי של ארה"ב הינו מפחיד : הגרף.
אך האם הגרף משקף את המציאות ?
לשם בחינת הנושא ניסיתי להבין מה הוא מקור החוב הלאומי. מסקנותי מראות כי הוא מחולק לשלושה חלקים עיקרים: החוב של המגזר הלא פיננסי, החוב של המגזר הפיננסי והחוב לשאר העולם.
החוב לשאר העולם הינו פקטור יחסית זניח למרות שרבים מעונינים להדגיש אחרת. שני המגזרים האחרים מהווים את החלק העיקרי של החוב כ 200% GDP חוב של המגזר הלא פיננסי ו100% של המגזר הפיננסי.
כדי להבין מה זה אומר נפרט מה כלול החוב של כל אחד מן המגזרים.
החוב הלא פיננסי כולל : חוב של הממשל הפדרלי ( 37% ), חוב של המגזר הביתי ( 88%) וחוב של חברות לא פיננסיות ( 45%) ומסבר מגזרים נוספים.
החוב של המגזר הפיננסי כולל בעיקר תמיכה ממשלתית לחברות שונות (22%) שקרוי ASSET BACKET SECURITIES ותמיכה ממשלתית בעיקר לחברות שמספקות משכנתאות כגון פאני מיי ופרדי מק ( 56% ).
מה ששונה בחוב הלאומי לעומת 1950 הוא ששני מגזרים עיקריים אלו גדלו בכ 100% GDP כל אחד.
לראשונה הגופים הפיננסים שהיו תמיד לווים ולא מלווים הפכו לגורם שלווה כספים מן הממשל וכן המגזר הלא פיננסי הגדיל את חובו מכ 100% ל כ 200% . מה הדבר אומר ?
אותם 100% נוספים שהגופים הפיננסים הלוו לגורמים הלא פיננסים השונים (חברות ובתי אב) הם למעשה חובות בעיתיים שלגופים הפיננסים היתה בעיה קשה בגבייתם ולמעשה חוב זה הועבר לממשל האמריקני. הגופים הפיננסים עשו עבודה נוראית בזכותם ( הלא ברורה) להלוות כספים ועשו זאת ללא בדיקה מעמיקה של יכולת ההחזר.
המסקנה שלי הינה שלמעשה החוב הלאומי גדל לא פי 3 אלא רק פי 2 לעומת 60 שנה אחורה אבל החוב הנוסף הזה הינו חוב בעייתי.
יתרה מכך חשוב לבחון מה המגזרים השונים עשו עם חוב זה ומה היא כמות הנכסים שחובות אלו רכשו.
ומכאן אפשר לראות מי נהנה בעיקר מגידול בחוב זה.
בחינת הנושא מראה כי גופים זרים ( מחוץ לארה"ב) מחזיקים ב 36% מ GDP כאמור לא כמעט חוב, המגזר הלא פיננסי מחזיק ב 34% מ GDP שנרכש באמצעות 200% חוב ! ואילו המגזר הפיננסי מחזיק בנכסים השווים 240% מה GDP ! באמצעות חוב של 100%.
העובדות הנ"ל מראות כיצד העושר הועבר בעיקר למגזר הפיננסי לאורף ה 60 שנים האחרונות.
לפני כ 60 שנה הזרים החזיקו חלק זניח מן הנכסים המגובים בחוב, המגזר הלא פיננסי כ 50% מ הGDP ואילו המגזר הפיננסי כ 88% בלבד. כלומר המגזר הפיננסי שילש את נכסיו כאחוז מ ה GDP והעביר לממשל האמריקני את כל חובותיו הבעיתיים צמיחה שנבעה בעיקר מהלוואות לכל דורש.
אך האם הגרף משקף את המציאות ?
לשם בחינת הנושא ניסיתי להבין מה הוא מקור החוב הלאומי. מסקנותי מראות כי הוא מחולק לשלושה חלקים עיקרים: החוב של המגזר הלא פיננסי, החוב של המגזר הפיננסי והחוב לשאר העולם.
החוב לשאר העולם הינו פקטור יחסית זניח למרות שרבים מעונינים להדגיש אחרת. שני המגזרים האחרים מהווים את החלק העיקרי של החוב כ 200% GDP חוב של המגזר הלא פיננסי ו100% של המגזר הפיננסי.
כדי להבין מה זה אומר נפרט מה כלול החוב של כל אחד מן המגזרים.
החוב הלא פיננסי כולל : חוב של הממשל הפדרלי ( 37% ), חוב של המגזר הביתי ( 88%) וחוב של חברות לא פיננסיות ( 45%) ומסבר מגזרים נוספים.
החוב של המגזר הפיננסי כולל בעיקר תמיכה ממשלתית לחברות שונות (22%) שקרוי ASSET BACKET SECURITIES ותמיכה ממשלתית בעיקר לחברות שמספקות משכנתאות כגון פאני מיי ופרדי מק ( 56% ).
מה ששונה בחוב הלאומי לעומת 1950 הוא ששני מגזרים עיקריים אלו גדלו בכ 100% GDP כל אחד.
לראשונה הגופים הפיננסים שהיו תמיד לווים ולא מלווים הפכו לגורם שלווה כספים מן הממשל וכן המגזר הלא פיננסי הגדיל את חובו מכ 100% ל כ 200% . מה הדבר אומר ?
אותם 100% נוספים שהגופים הפיננסים הלוו לגורמים הלא פיננסים השונים (חברות ובתי אב) הם למעשה חובות בעיתיים שלגופים הפיננסים היתה בעיה קשה בגבייתם ולמעשה חוב זה הועבר לממשל האמריקני. הגופים הפיננסים עשו עבודה נוראית בזכותם ( הלא ברורה) להלוות כספים ועשו זאת ללא בדיקה מעמיקה של יכולת ההחזר.
המסקנה שלי הינה שלמעשה החוב הלאומי גדל לא פי 3 אלא רק פי 2 לעומת 60 שנה אחורה אבל החוב הנוסף הזה הינו חוב בעייתי.
יתרה מכך חשוב לבחון מה המגזרים השונים עשו עם חוב זה ומה היא כמות הנכסים שחובות אלו רכשו.
ומכאן אפשר לראות מי נהנה בעיקר מגידול בחוב זה.
בחינת הנושא מראה כי גופים זרים ( מחוץ לארה"ב) מחזיקים ב 36% מ GDP כאמור לא כמעט חוב, המגזר הלא פיננסי מחזיק ב 34% מ GDP שנרכש באמצעות 200% חוב ! ואילו המגזר הפיננסי מחזיק בנכסים השווים 240% מה GDP ! באמצעות חוב של 100%.
העובדות הנ"ל מראות כיצד העושר הועבר בעיקר למגזר הפיננסי לאורף ה 60 שנים האחרונות.
לפני כ 60 שנה הזרים החזיקו חלק זניח מן הנכסים המגובים בחוב, המגזר הלא פיננסי כ 50% מ הGDP ואילו המגזר הפיננסי כ 88% בלבד. כלומר המגזר הפיננסי שילש את נכסיו כאחוז מ ה GDP והעביר לממשל האמריקני את כל חובותיו הבעיתיים צמיחה שנבעה בעיקר מהלוואות לכל דורש.
אם המגזר הפיננסי מחזיק נכסים בשווי 240% תמ"ג וחוב של 100% תמ"ג אז בנטו ההון שלו חיובי (140% תמ"ג). כמובן הכל בהנחה של "עסקים כרגיל" כי הנכסים שלו הם נכסי נייר.
השבמחקלפי הניתוח שלך מי שבבעיה הוא המגזר הביתי.
האם לניתוח הזה על תמהיל החוב יש מסקנות על אינפלציה של הדולר או על התמוססות המטבע?
כי למשל אם החוב היה ברובו של הממשל אז הייתי חושב שהוא יצור אינפלציה בשביל לשחוק אותו. אבל אם החוב ברובו של האזרחים, איך זה זה משפיע על האינפלציה?