מדהים לחשוב כיצד מידע קצר טווח, מוטעה ובעל אינטרסים הביא את רובנו למסקנה הפוכה מן המציאות. רובנו נוטים לחשוב (וכך לימדו אותנו) כי חוב מדינה הינו חוב ללא סיכון, חוב לחברות הינו חוב בעל סיכון משתנה (ולפיו מדורג) וחוב של אנשים פרטיים הינו המסוכן ביותר. עובדות אלו באות לידי ביטוי במרבית ההשקעות. מי שמחפש השקעה ללא סיכון ( כן בטח!) משקיע באג"ח מדינה, מי שמחפש תשואה עודפת עם סיכון גדל משקיע באג"ח קונצרני אבל אף אחד מאיתנו אינו חושב ולו לרגע להלוות לאדם אחר כמשכנתא למשל. אך המציאות שונה לגמרי, חוב של מדינות בדר"כ אינו מגובה בדבר מלבד שמה הטוב של המדינה הלווה, חוב של חברות לעיתים מגובה בנכסים אך כפי שנוכחנו לדעת בגלל המינוף הגבוה בדר"כ נכסים אלו אינם מספקים במקרה של אירועים חריגים ( ואפילו לא חריגים). לעומת זאת חוב פרטי של אדם מגובה לרוב בנכסים בעלי ערך גבוה אפילו מן הנכס עצמו ( משכנתא לדירה) וזאת במקרה שמספק המשכנתא ביצע בדיקת נאותות זבירה. בנסוף לכך, החוק מאפשר לבעל החוב לקבל את הנכס במקרה ותשלומי הפרמיה אינם משולמים בצורה יחסית קלה.
ניתן להתרשם ממספר הפעמים שמדינות אירופאיות נכשלו בהחזר חובותיהן במהלך ההיסטוריה בתמונה הבאה כדי לקבל מושג עד כמה אירועים אלו סבירים ביותר ( אמנם מספר המקרים קטן בהרבה מחוסר החזר של חברות או אנשים אבל זאת רק בגלל מספר המדינות לעומת מספר החברות או מספר לוקחי המשכנתאות, אין הדבר מעיד על הסיכון האמיתי):
ניתן להתרשם ממספר הפעמים שמדינות אירופאיות נכשלו בהחזר חובותיהן במהלך ההיסטוריה בתמונה הבאה כדי לקבל מושג עד כמה אירועים אלו סבירים ביותר ( אמנם מספר המקרים קטן בהרבה מחוסר החזר של חברות או אנשים אבל זאת רק בגלל מספר המדינות לעומת מספר החברות או מספר לוקחי המשכנתאות, אין הדבר מעיד על הסיכון האמיתי):
MF GLOBAL דוגמא לחברה שהשקיעה באג"ח של מדינות גוש היורו ה'בטוחות' :
השבמחקhttp://www.themarker.com/wallstreet/1.1536444