פוליסות משתתפות ברווחים שווקו עד 2004 וכיום חסומות לשיווק חדש. פוליסות אלו שווקו בשקיפות אפסית והעמלות השונות שנגבו בפוליסה לא היו ברורות למרבית החוסכים. כמו כן הסוכן המשווק נהנה מעמלה גבוהה יותר ככל שסיפק פוליסה הגובה עמלה גבוהה יותר עבור חברת הביטוח. הדבר יצר אינטרסים מנוגדים של משווק הפוליסה ובעל הפוליסה העובד !
פוליסות אלו התאפינו בגביית ביטוח ריסק שיקר משמעותית מתעריפי השוק (עד פי 10 ) שלמעשה היה המקור לעמלה, כמו כן חברת הביטוח השתתפה ברווחים כתוצאה מהששקעה של הצבירה וכן מקדם פנסיה של כ 166 .
שלב ההפקדה
למרות שלא צוין בפוליסות אלו כי ישנה עמלת פקדון. נלקחו אחוזים משמעותים מן הפרמיה החודשיות כעמלות עבור קניית ביטוח ריסק בתעריף יקר מאוד. בדר"כ נהוג לקרוא לאחוז הנותר לאחר גביית עמלה זו , אחוז החיסכון. הפוליסות שנמכרו הו בעלות אחוזי חיסכון מ 70% ועד 100%. כלומר נלקחו כמעט עד 30% עמלה פקדון. עמלה זו חולקה בין סוכן הביטוח המשווק וחברת הביטוח. מחזיקי פוליסה זו נדרשים לשאת ולתת עם חברת הביטוח להגדיל את אחוז החיסכון עד כדי 100%. ביטוח המנהלים בדר"כ כלל גם ביטוח ריסק אינטרגלי שחלקו נרכש בתעריפי שוק וחלקו כמפורט למעלה במחיר יקר להחריד.
שלב הצבירה
במרבית הפוליסות נגבתה עמלת חשבון של כ 12 ש"ח לחודש ( סתם). וכן עמלה על הצבירה שך 0.6% קבועה ו 15% השתתפות ברווחים על פי התשואה. למיטב ידעתי לא ניתן לשנות תנאים אלו.
שלב הפידיון
בפוליסות אלו ניתן היה לחתום על נספח הוני וליעד הכספים בהופקדו עד 2008 למסלול הוני. כמובן שמרבית סוכני הביטוח לא טרחו לידע החוסכים כיוון שהדבר איפשר נזילות מוקדמת של הכספים.
במקרה של קבלת קיצבה לרוב מקדם הקצבה היה באזור ה 166( אך מספר התשלומים המובטחים הוא 120 ולא 240 כבפוליסות החדשות). אך הקצבה החודשית עודכנה כל חודש בהתאם לתשואת הקרן ( כספי הפידיון המשיכו להיות מושקעים בשוק ההון והשפיעו על הקיצבה החודשית). הריבית החישובית נטו שהשפיעה על הקיצבה היתה לרוב 2.5% ולה נוספה עמלת 0.6% ו 15% על הרווחים. כלומר בערך 4% ברוטו. במקרה והקרן השיגה תשואת יתר מעל 4% הקיצבה החודשית גדלה. במקרה שהקרן השיגה תוצאות גרועות יותר, הקצבה קטנה.
לדוגמא בשנת 2008 כאשר התשואות היו באזור המינוס 25% . הקצבה החודשית של הגמלאיים התכווצה בכ 30% !
פוליסות אלו התאפינו בגביית ביטוח ריסק שיקר משמעותית מתעריפי השוק (עד פי 10 ) שלמעשה היה המקור לעמלה, כמו כן חברת הביטוח השתתפה ברווחים כתוצאה מהששקעה של הצבירה וכן מקדם פנסיה של כ 166 .
שלב ההפקדה
למרות שלא צוין בפוליסות אלו כי ישנה עמלת פקדון. נלקחו אחוזים משמעותים מן הפרמיה החודשיות כעמלות עבור קניית ביטוח ריסק בתעריף יקר מאוד. בדר"כ נהוג לקרוא לאחוז הנותר לאחר גביית עמלה זו , אחוז החיסכון. הפוליסות שנמכרו הו בעלות אחוזי חיסכון מ 70% ועד 100%. כלומר נלקחו כמעט עד 30% עמלה פקדון. עמלה זו חולקה בין סוכן הביטוח המשווק וחברת הביטוח. מחזיקי פוליסה זו נדרשים לשאת ולתת עם חברת הביטוח להגדיל את אחוז החיסכון עד כדי 100%. ביטוח המנהלים בדר"כ כלל גם ביטוח ריסק אינטרגלי שחלקו נרכש בתעריפי שוק וחלקו כמפורט למעלה במחיר יקר להחריד.
שלב הצבירה
במרבית הפוליסות נגבתה עמלת חשבון של כ 12 ש"ח לחודש ( סתם). וכן עמלה על הצבירה שך 0.6% קבועה ו 15% השתתפות ברווחים על פי התשואה. למיטב ידעתי לא ניתן לשנות תנאים אלו.
שלב הפידיון
בפוליסות אלו ניתן היה לחתום על נספח הוני וליעד הכספים בהופקדו עד 2008 למסלול הוני. כמובן שמרבית סוכני הביטוח לא טרחו לידע החוסכים כיוון שהדבר איפשר נזילות מוקדמת של הכספים.
במקרה של קבלת קיצבה לרוב מקדם הקצבה היה באזור ה 166( אך מספר התשלומים המובטחים הוא 120 ולא 240 כבפוליסות החדשות). אך הקצבה החודשית עודכנה כל חודש בהתאם לתשואת הקרן ( כספי הפידיון המשיכו להיות מושקעים בשוק ההון והשפיעו על הקיצבה החודשית). הריבית החישובית נטו שהשפיעה על הקיצבה היתה לרוב 2.5% ולה נוספה עמלת 0.6% ו 15% על הרווחים. כלומר בערך 4% ברוטו. במקרה והקרן השיגה תשואת יתר מעל 4% הקיצבה החודשית גדלה. במקרה שהקרן השיגה תוצאות גרועות יותר, הקצבה קטנה.
לדוגמא בשנת 2008 כאשר התשואות היו באזור המינוס 25% . הקצבה החודשית של הגמלאיים התכווצה בכ 30% !
